מאמר המפורסם לאחרונה דן בסוגית מקור הצריכה של חומרים מזינים חיוניים. הממצאים מעידים כי חשיבות הרכב תפריט התזונה עולה על זו של תוספי המזון הנצרכים. הכותבים מסבירים כי במדינות המערב, בהן המחסור בחומרים מזינים נדיר, שיעור המחלות הכרוניות גבוה, והעליה במשקל והשמנת היתר הפכו למגפות, יש לבחון את ההמלצות בנוגע למקור הצריכה המומלץ של החומרים המזינים.

צריכת רמות מתאימות של חומרים מזינים חיוניים ושמירה על מאזן תקין שלהם בגוף הכרחיות לשמירה על הבריאות. זיהוי, בידוד ומיצוי המיזנים בתחילת המאה ה-20 העלתה את האפשרות שתוצאות בריאות אופטימליות עשויות להתקבל באמצעות מתן תוספי מזון המכילים חומרים מזינים, ואיפשר את פיתוחים של תוספי מזון לטיפול במקרים של חסרים. אולם, הוא גם העלה את האפשרות לצריכה מאוזנת של ויטמינים ומינרלים מבודדים כתחליף לדיאטה מאוזנת.

ניסיונות, שנערכו לאחרונה, לנקוט בגישה של צריכת תוסף תזונה לטיפול במחלות קרדיווסקולריות ובסרטן ריאות לא צלחו כפי שהודגם באמצעות מתן תוספי ויטמין E ובטא-קרוטן. יתר על-כן, במהלך מחקרי ההתערבות נחשפו סיכונים שלא הוכרו בעבר, הנגרמים בשל רעילות החומרים המזינים ובשל אינטרקציות בינהם.

תצפיות אפידמיולוגיות שהעידו על קשר בין צריכת ויטמין E לבין מניעת מחלות קרדיווסקולריות, ומחקרים קטנים שחיזקו את ההשערה, הובילו לביצוע מחקרי ההתערבות. מתן ויטמין E וחומרים מזינים בעלי השפעות אנטי-אוקסידנטיות בתרביות רקמה הקטינו את הסיכוי לחשיפת LDL לחימצון.

אולם, תוצאותיהם של מחקרי התערבות שונים לא תאמו לממצאי התצפיות המקוריות. החוקרים קבעו כי לא קיים ביסוס להמליץ לחולים אלה לצרוך תוספים של ויטמין E או C או של חומרים אנטי-אוקסידנטים אחרים. ממצאי המחקרים אל היו מובהקים ועקביים בנוגע לשיעורי התמותה ממחלה קרדיווסקולרית.

דוגמא נוספת עולה מכמה מחקרים רטרוספקטיבים ומחקרים פרוספקטיבים אורכיים שמצאו קשר בין צריכה גבוהה של בטא-קרוטן במזון ורמה גבוהה של בטא-קרוטן בדם לבין הפחתה בסיכון להתפתחות סרטן ריאות, במיוחד בקרב מעשנים. אולם, מחקרי ההתערבות שבוצעו במתן תוסף תזונה של בטא-קרוטן גרמו להתפוגגות ההשערה כי זוהי דרך יעילה להפחתת הסיכון לחלות בסרטן ריאות.

בחלק מהמחקרים אף נצפתה עליה בשיעור מקרי סרטן הריאות בקרב נבדקים שצרכו בטא-קרוטן. השפעה מזיקה שנמצאה גם לתוצרי הפרוק החימצוני של בטא-קרוטן, עלולה לגרום להיווצרות פגעים פרה-סרטניים בחיות מחקר שנחשפו לעשן.

גם ההשערה כי הורדת רמות ההומו-ציסטאין בפלסמה באמצעות העלאת כמות החומצה הפולית הנצרכת, בכדי למנוע התפתחות מחלה טרשתית של העורקים הופרכה בשל מורכבות הקשר בין התפריט לבין רמות ההומו-ציסטאין בפלסמה.

ההכרה בחשיבות צריכת החומצה הפולית בהפחתת הסיכון לפגמים מולדים בצינור העצבי הובילה לקבלת ההחלטה להעשיר מזונות בחומצה פולית בארצות-הברית. בכך עלתה גם צפיה לתוצאות חיוביות בהפחתת שיעור המחלות הקרדיווסקולריות באוכלוסיה. אולם, תוצאותיהם של מחקרים שונים לא הראו השפעה מובהקת של צריכת חומצה פולית על שיעור המחלות הקרדיווסקולריות.

מחקר מסוים אף מעיד על עליה בסיכון להצרות מחודשת לאחר החדרת סטנט בעקבות צריכת פולט. מחקר אחר מוצא כי צריכת רמות גבוהות של פולט עלולה לגרום לפגיעה קוגנטיבית בקשישים, יתכן שבשל ההשפעה על המטבוליזם של ויטמין B12.

כל הדוגמאות מעידות כי חרף התצפיות הראשוניות, לא ניתן להסיק מהן השערה ברורה לגבי תוצאותיהם של מחקרי ההתערבות, שביצועם הכרחי בכדי לקבוע את ההמלצות לאוכלוסיה. חלק מהתוצאות אף מעידות כי צריכת חומר מזין יחיד, כגון פולט או חומריםמזינים אנטי-אוקסידנטים, בתוסף תזונה במינון גבוה מהמינון הפיזיולוגי עלולה להזיק לחולה.

המידע המבטיח ביותר בתחום השפעת תזונה על תוצאות בריאות חיוביות קשור לדפוסי הדיאטה, לא לצריכת תוספי מזון. ממצא זה תומך בכך שלגורמים אחרים במזון או לכמות היחסית הנצרכת של מזונות מסוימים ולהעדרם של אחרים חשיבות רבה יותר מאשר לרמת הצריכה של חומר מזין מסוים.

חשוב לציין כי לא מוכרות השלכותיה של העברת הדגש ממקורות המזון לתוספי התזונה על הרגלי הבריאות בציבור. החוקרים מסכמים כי למרות שקיימת הצדקה להמלצות לצריכת תוספי תזונה באוכלוסיות מסוימות (למשל בקשישים), לא קיים מידע מספיק בכדי להצדיק שינוי משימת דגש על מקורות המזון ועל הדיאטה לשימת דגש על תוספי מזון במדיניות בריאות הציבור.

JAMA. 2005;294:351-358.