מתן תמיסת-מלח היפרטונית עשויה באופן פאראדוקסלי לסייע לטיפול במצב אגירת הנתרן המופיע בחולים הסובלים מאי-ספיקת-לב גדשתית (congestive heart failure או CHF)שאינם מגיבים לטיפול. החוקרים מציינים כי חולים הסובלים מ-CHF מתקדמת מטופלים באמצעות דיאטה דלת נתרן ומתן חומרים משתנים, אך לעיתים קרובות, הופיעה בהם עמידות לחומרים המשתנים.

בראיון הם מסבירים כי הם בטוחים שרמת נתרן תקינה בפלסמה חשובה מאוד לצורך השגת השפעה משתנת. הם מדגישים כי תמיסת המלח ההיפרטונית גורמת להתרחשות תהליך אוסמוטי המתבטא בעליה בזרימת הפלסמה ובסינון הכלייתי. כל מולקולת נתרן קושרת כ-3 מולוקולות מים והשפעה זו גוררת עליה ביצור השתן.

במחקר השתתפו 94 חולים מאושפזים הסובלים מ-CHF מסוג IV. בחולים שקיבלו תמיסת-מלח היפרטונית עם furosemide במקביל לדיאטה המכילה רמות נורמליות של נתרן הופיע אובדן נפח גדול יותר והם שוחררו במועק מוקדם יותר, עם תיפקוד כלייתי טוב יותר ורמות נתרן גבוהות יותר בסרום, ושכיחות האישפוזים החוזרים בהם היתה נמוכה יותר, בהשוואה לחולים שקיבלו furosemide במקביל לדיאטה דלת נתרן.

הקבוצה הראשונה טופלה באמצעות דיאטה בעלת רמות נתרן תקינות (120mEq NaCl) ואינפוזיה בת 30 דקות של furosemide (במינון של 500-1,000 מ”ג) יחד עם תמיסת-מלח היפרטונית (150mL של 1.4%-4.6% של סודיום-כלוריד) פעמיים ביום במהלך 4-6 ימים.

הקבוצה השניה המשיכה בדיאטה דלת הנתרן (80mEq NaCl) וקיבלה בולוס תוך-ורידי של furosemide (במינון של 500-1,000 מ”ג) פעמיים ביום, ללא תמיסת-מלח, במהלך 4-6 ימים.

התוצאות בקבוצה שקיבלה furosemide ותמיסת מלח היו משופרות באופן מובהק סטטיסטית במהלך 30 ימי תקופת המחקר, עם הופעת עליה מהירה ומובהקת סטטיסטית בייצור השתן ובהפרשת נתרן בשתן. כך גם לגבי רמות הפפטידים המוחיים המשרים הפרשת נתרן בשתן. מצב ההידרציה שלהם היה גם הוא משופר לאחר 6 ימים.

החוקרים מוסיפים כי הטיפול חשוב גם משום שאין לו תופעות לוואי והוא אפשרי גם בחולים מבוגרים מאוד שבהם מופיעה שכיחות גבוהה של אי-ספיקת לב.

המחקר הנוכחי מבוסס על תוצאותיהם של שני מחקרים קודמים שהראו יתרונות של מתן תמיסת-מלח היפרטונית בחולי CHF.

במאמר מערכת מצורף נכתב כי המחקר מצביע על הצורך לשפר את הטיפול הנוכחי הכרוך בהגבלה כרונית של כמות הנתרן. אולם, הם מזהירים כי כיום לא קיים מספיק מידע בכדי להפוך את מתן תמיסת המלח ההיפרטונית לטיפול שגרתי בחולים הסובלים מכשל-לב או להפסיק בהגבלת צריכת הנתרן במזון בחולים אלה.

לידיעה במדסקייפ

J Am Coll Cardiol 2005;45:1997-2007.

<!–

–>