תוצאותיו של מחקר עכשווי מעידות כי בקרה אינטנסיבית על רמת הגלוקוז, המכוונת להשגת רמות כמעט תקינות, מפחיתה את שיעור ההופעה של מחלות מיקרו-ווסקולריות אך גם את שיעור ההתרחשות של ארועים קרדיווסקולרים, הכוללים התקף לב לא קטלני, שבץ, ותמותה בשל גורמים קרדיווסקולריים. נראה שהשפעת מתן הטיפול האינטנסיבי מתווכת באמעות שינויים בגליקמיה ולא ניתן להסבירה לחלוטין בשל הפחתה בגורמי הסיכון למחלות כליה או למחלות קרדיווסקולריות אחרות.

החוקר הראשי, ד”ר Nathan, מסביר כי השפעות השגת בקרת גלוקוז והורדת רמות ההמוגלובין-A1c (ה-HbA1c) משמעות למדי וכי קיימים יתרונות נוספים, פרט להפחתת שיעור מחלות העיניים, מחלות הכליה ומחלות העצב השכיחות בקרב חולים הסבולים מסוכרת מסוג 1. הוא מוסיף כי מתן הטיפול האינטנסיבי הפחית באופן ניכר ומובהק סטטיסטית את שיעור הארועים הקרדיווסקולריים בקבוצת חולים זו. הממצאים הוצגו במסגרת המפגש השנתי של ה-American Diabetes Association (ה-ADA).

ד”ר Kahn, בעת תפקיד בכיר ב-ADA, מדגיש בראיון את חשיבות ממצאים אלה. לדבריו, הם מספקים לרופאים עדות לכך שהשגת בקרת גלוקוז מוקדמת בחולים הסובלים מסוכרת מסוג 1 משפרת את התוצאות הקרדיווסקולריות לטווח הארוך.

מחקר ה-Diabetes Control and Complications Trial (ה-DCCT) הינו מחקר של מוסד הבריאות הלאומי שערך השוואה בין אסטרטגית טיפול אינטנסיבי להשגת בקרה על רמת הגלוקוז בדם, עם ניטור רמות הגלוקוז כמה פעמים ביום תוך מתן הנחיות לחולים לשמור על רמות HbA1c קרובות ככל הניתן ל-6%, לבין אסטרטגית השגת בקרה קונבנציונאלית. יותר מ-1400 חולים הסובלים מסוכרת מסוג 1, בגילאי 13-39 שנים, נרדמו למחקר בין 1983 ל-1989. לאחר 10 שנים, מדווחים החוקרים על הפחתות בהופעת סיבוכי הסוכרת מסוג 1, נפרופתיה, רטינופתיה ונוירופתיה, בשיעורים של 50%-75% בקבוצה שטופלה באסטרטגיה האינטנסיבית יותר. הממצאים גרמו לשינוי באופן הטיפול היום-יומי בסוכרת.

הממצאים הראו הבדלים בין שתי הקבוצות מבחינת שכיחות הופעת התקפי לב, שיעור כריתות הגפיים בשל מחלת כלי דם פריפרית, ושיעור השבץ, אך המספרים היו נמוכים מכדי להוביל למסקנות חד משמעיות. תוצאות המעקב אחר החולים, כחלק ממחקר ה-Epidemiology of Diabetes Interventions and Complications (ה-EDIC) הוצגו בשנת 2001, והן מעידות כי השגת בקרה אינטנסיבית על רמות הגלוקוז בדם מפחיתה את התקדמות טרשת העורקים שנמדדה באמצעות עובי האינטימה-מדיה בקרוטיד.

 ד”ר Nathan מסביר כי מספר הארועים הקרדיווסקולריים ב-DCCT/EDIC היה נמוך ולכן המתינו החוקרים עד להתרחשות ארוע קרדיווסקולרי בקרב 50 מהחולים בקבוצצת הטיפול הקונבנציונאלי. ארועים קרדיווסקולריים כללו התקף לב לא קטלני, שבץ, תמותה בשל גורם קרדיווסקולרי, התקף לב תת-קליני, אנגינה שאושרה באמצעות בדיקת מאמץ או אנגיוגרפיה, ורה-ווסקולריזציה שחייבה מעקף, החדרת סטנט או אנגיופלסטיקה.

כמעט 22 שנים לאחר תחילת רישום החולים למחקר, דיווחו החוקרים כי בקרב החולים שטופלו באופן אינטנסיבי התרחש מספר נמוך באופן מובהק של אורעים קרדיווסקולרים, בהשוואה לחולים שטופלו באופן קונבנציונאלי. בסך הכל, התרחש ארוע קרדיווסקולרי ב-31 חולים בקבוצת הטיפול האינטנסיבי, בהשוואה ל-52 חולים בקבוצת הטיפול הקונבנציונאלי.

שיעורי ההפחתה בערכי ה-RR עמדו על 42% (95%CI, 19%-63%) להתרחשות ארוע קרדיווסקולרי (p=0.016) ועל 57% (95%CI, 12%-79%) להתרחשות התקף לב לא קטלני, שבץ, או תמותה קרדיווסקולרית. לאחר התאמת הממצאים להימצאות מחלת כליות, מיקרואלבומינוריה, ואלבומינוריה, נשמרה חשיבות ההורדה האגרסיבית של רמות ה-HbA1c  בשלב מוקדם בל מחלת הסוכרת מסוג 1.

ד”ר Nathan מציין כי יתרונות הבקרה האינטנסיבית בת 6 השנים נשמרו למרות העובדה שערכי ה-HbA1c  בשתי קבוצות הטיפול עלו על 8% עם השלמת מחקר ה-DCCT. לדבריו, ההפחתה בשיעור הארועים הקרדיווסקולריים מדגישה את חשיבות השגת בקרת גלוקוז מוקדמת והדוקה וגם מעידה כי רמות גלוקוז גבוהות בשלב מוקדם של המחלה גורמת לשינויים שלא ניתן למנוע באמצעות הטיפול הקונבנציונאלי.

ד”ר Nathan מדגיש כי הסיבוכים המופיעים לטווח הארוך ממשיכים לשקף את תקופת הטיפול הראשונה. הוא וד”ר Kahn מציינים כי הפחתה של 57% בשיעור התקפי הלב שאינם קטלניים, מקרי השבץ ומקרי התמותה הקרדיווסקולרית בחולים הסובלים מסוכרת מסוג 1, גדולה יותר מההפחתות בסיכונים שנצפו במתן טיפול אגרסיבי ביתר לחץ-דם ובהיפר-כולסטרולמיה באוכלוסיות אחרות.

לידיעה