מחקר חדש מעיד כי השימוש במינון נמוך העולה בהדרגה עד להתאמה של חסמי ביתא בטוח בקרב חולים הסובלים מכשל לב וממחלה חסימתית של דרכי האויר.

כשל לב ומחלות חסימתיות של דרכי האויר מופיעים יחדיו באופן שכיח ותדיר באוכלוסיה. מחקרים אקראיים ומבוקרים תומכים בשימוש בחסמי ביתא בכל המקרים של כשל לב סימפטומטי, מכל דרגות החומרה, אך עד כה לא נבדק הטיפול בחולים הסובלים גם ממחלה בדרכי האויר.

החוקרים ערכו ניתוח רטרוספקטיבי של מידע שנאסף בקרב 519 חולים המגיעים באופן קבוע לקבלת טיפול במרפאה קהילתית לטיפול בכשל לב במהלך תקופה של יותר משנה. תיפקוד סיסטולי לקוי הוערך באמצעות א.ק.ג. (הוגדר כערך ejection fraction בחדר שמאל של 40% ומטה) ותיפקוד הריאות נבדק באמצעות ספירומטריה. בכל החולים נשקל מתן טיפול בחסמי ביתא תוך העלאה הדרגתית של המינון עד להתאמתו.

במהלך שנה הראשונה התרחשו 157 מקרי תמותה בקרב הנבדקים. טיפול בחסמי ביתא החל ב-143 חולים והגיע ל-315 מהחולים (88%) במהלך השנה הראשונה. ב-124 חולים נמצאו עדויות לחסימה של דרכי האורי בתחילת המחקר, ו-100 מהם (81%) קיבלו חסמי ביתא במהלך השנה הראשונה.

לא נתקבלה ירידה בערך ה-FEV1 (ערך של 1.1 לעומת 1.5, p<0.01) או בערך ה-FVC (ערך של 2.3 l/min לעומת 2.5l/min ,ו-p=0.2) בחולים שסבלו מחסימה של דרכי האויר וקיבלו טיפול באמצעות חסמי ביתא. לא נמצא הבדל מובהק סטטיסטית במתן מינון יומי של חסמי ביתא במהלך שנה אחת בין חולים הסובלים מבעיה חסימתית לבין חולים שלא נתקבלה בהם תוצאה המעידה על בעיה חסימתית. הטיפול בחסמי ביתא הופסק ב-12 מהחולים וב-14 חולים נדרשה הורדה של המינון בשל תופעות לוואי.

החוקרים מסיקים כי הטיפול בחסמי ביתא בטוח ברוב המכריע של אוכלוסית חולים זו.

לתקציר הידיעה