ע”פ מחקר שנערך ע”י מכון גרטנר ושעיקריו מוצגים בכתבה המתפרסמת היום ב”הארץ-דהמרקר” מרבית האוכלוסיה אינה מודעת לזכויותיה הרפואיות. בעיקר הדבר בולט באשר לתרופות ושירותים הנכללים בסל הבריאות.

ע”פ הכתבה מגמה דומה עולה גם מהדיווח של המוקד לזכויות בריאות, ארגון משותף למרכז אדווה ולעמותת רופאים לזכויות אדם, המדווחים על כך שמגיעה אליהם פנייה אחת לחודש של חולה שקופת החולים שלו מנעה ממנו שלא כדין את קבלת התרופה שהוא זכאי לה ע”פ סל הבריאות.

פרופ’ רכס מתייחס בכתבה לקונפליקט שבו נמצא רופא אשר מצד אחד חובתו להעביר לידי החולה את כל המידע המלא על זכויותיו והתרופות/טיפולים להן הוא זכאי לקבל במסגרת סל הבריאות (הערת המערכת – וגם מה שלא בסל..), לבין נאמנותו למערכת ולאינטרס הכלכלי של הקופה.

לכתבה המלאה בהארץ

הערת המערכת:

לדעתנו, אחת ממטרות יצירת המסגרת של סל הבריאות היא למנוע את הקונפליקטים של רופאים באשר לטיפול שיש להציע למטופל. מרגע שהטיפול אושר בסל הבריאות, והמטופל עומד בקריטריונים שהוגדרו בסל, והרופא סבור שהטיפול בתרופה או טכנולוגיה מסויימת היא המתאימה ביותר לחולה הספציפי – לא צריכה להיות מבחינתו כל התלבטות או קונפליקט.

 מצד שני אין זה אומר שאם נכנסה כעת תרופה חדשה (ויקרה…) לסל הבריאות שאוטומטית יש להציעה לכל החולים שעומדים בקריטריונים, שכן ייתכן שטיפולים קיימים וזולים יותר נותנים תוצאות מספקות.

על הצוות הרפואי, וגם המנהלי, לזכור, שההחלטה להכליל תרופה/טכנולוגיה בסל הבריאות היא החלטה רפואית וכלכלית כאחת. כלומר, העלות האפקטיבית או העלות/תועלת של הטיפול נמצאו מתאימים וסבירים. מרגע זה, השיקול לגבי השימוש בתכשיר/טכנולוגיה ספציפיים בחולים שעומדים בקריטריונים המפורטים שהוגדרו בסל, צריך להיות רפואי בלבד.

עם זאת, לקופה יש זכות, והקופות אכן מממשות אותה, לקבוע למשל שבין 4 תרופות ממשפחת ה- ARBs (ליתר לחץ דם) , שכולן בסל באינדיקציה מסויימת, המומלצת ביותר, בגלל שיקול כלכלי, היא תרופה אחת מסויימת. הדגש הוא על ההמלצה וההכוונה. למרות זאת, אם סבור רופא שלמטופל ספציפי, דווקא תרופה אחרת מאותה משפחה, היא מתאימה ויעילה יותר (וכמובן שצריך להיות בסיס רציונלי להנחה זו) זכותו, או אפילו חובתו, לדאוג שהמטופל הספציפי הזה יקבל את אותה תרופה.