האנליזה השניונית של הנתונים שנאספו במסגרת התוכנית למניעת סוכרת מראה כי כמחצית מהמשתתפים סבלו מהסינדרום המטבולי בעת תחילת המחקר. הן ההתערבות בסגנון החיים של הנבדקים והן מתן הטיפול ב-metformin הפחיתו את התפתחות הסינדרום ביתר המשתתפים, כשהשפעת ההתערבות בסגנון החיים נמצאה גדולה מזו של מתן התרופה.
בקרב הנבדקים נמצאה סבילות לקויה לגלוקוז (על-פי קרטריוני ה-WHO ועל-פי תוצאות מדידת רמת גלוקוז בפלסמה בעקבות צום בערכים של 5.3mmol/L ומעלה). המעקב אחר המשתתפים ארך 3.2 שנים בממוצע, לאחר חלוקה אקראית לקבוצה שקיבלה התערבות אינטנסיבית בסגנון החיים (שתוכננה להשגת ירידה של 7% במשקל הגוף ושמירה עליה לאחר מכן, במקביל לביצוע 150 דקות של פעילות גופנית בשבוע), לקבוצה שטופלה באמצעות metformin (במינון של 850mg פעמיים ביום) ולקבוצת פלצבו.
הסינדרום המטבולי נמצא בקרב 53% מהמשתתפים (1711 נבדקים) בתחילת המחקר, והשכיחות לא השתנתה באופן ניכר בקרב נבדקים בגילאים שונים. אולם, הימצאות רמות נמוכות של כולסטרול-LDL אפיינה את הנבדקים הצעירים יותר (בגילאי 25-44 שנים), וערכי לחץ-דם גבוהים אייפנו את הנבדקים המבוגרים יותר (בגילאי 60-82 שנים). שכיחותו של הסינדרום המטבולי פחתה בשיעור של 41% בקרב נבדקי קבוצת ההתערבות בסגנון החיים (ערך P < 0.001) ובשיעור של 17% בקרב נבדקי קבוצת הטיפול ב-metformin (ערך P = 0.03), בהשוואה לנבדקים בקבוצת הפלצבו. השכיחויות המצטברות במהלך 3 שנים עמדו על ערכים של 51%, 45% ו-34% בקבוצת הפלצבו, בקבוצת ה-metformin ובקבוצת ההתערבות בסגנון החיים, בהתאמה.
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!