ע”פ מחקר חדש המתפרסם כעת ב-Circulation השימוש ב-nesiritide בחולים עם אי ספיקת לב מעלה את הסיכון להרעה בתפקוד הכלייתי.
כשל כלייתי הוא כידוע גורם פרוגנוסטי חשוב בחולים הסובלים מכשל לבבי לא מפוצה אקוטית (ADHF). במחקר זה נבדקו ההשפעות הכלייתיות של nesiritide כטיפול ב-ADHF.
מחקרים קליניים אקראיים המשווים מתן nesiritide (שם מסחרי Noratak) למתן פלצבו או לטיפול מיטבי ב-ADHF אותרו באמצעות חיפושים ידניים ואלקטרוניים ובאמצעות סקירת תיקי ה-FDA הזמינים באתר האינטרנט של הסוכנות. הרעה בתיפקוד הכליות הוגדרה כעליה בשיעור גבוה מ-0.5mg/dL ברמות הקריאטינין בסרום.
ערכי ה-RR בכל המחקרים נקבע באמצעות מטה-אנליזה באמצעות המודלים של Mantel-Haenszel fixed-effects (הם RRMH). הסיכונים להופעת צורך בדיאליזה או במתן התערבות רפואית בשל הרעה בתיפקוד הכלייתי השוו בין סוגי הטיפולים השונים.
שכיחות מקרי ההרעה בתיפקוד הכלייתי נקבעה מתוך 5 מחקרים אקראיים שנערכו ב-1269 חולים. השימוש ב-nesiritide במינונים שאושרו על-ידי ה-FDA (מינון נמוך מ-0.03µg·kg-1·min-1) העלה באופן מובהק סטטיסטית את הסיכון להרעה בתיפקוד הכלייתי בהשוואה לבקרה שאיננה מבוססת על inotrope (ערכי RRMH, 1.52; 95% CI, 1.16 – 2.00; P=0.003) או לכל טיפול בקרה אחר, כולל טיפולים המבוססים על inotrope וטיפולים שאינים מבוססים על inotrope (ערכי RRMH, 1.54; 95% CI, 1.19 – 1.98; P=0.001).
אפילו מתן מינונים נמוכים של nesiritide (מינון נמוך מ-0.015µg·kg-1·min-1) העלו באופן מובהק סטטיסטית את הסיכון (P=0.012 ו-P=0.006 בהשוואה לביקורות שאינן מבוססות על inotrope ולביקורות המבוססות על inotrope, בהתאמה), כמו גם nesiritide שניתן במינון הנמוך מ 0.06µg·kg-1·min-1 (ערכי P=0.002 ו-P=0.001, בהתאמה).
לא נמצא הבדל בצורך לדיאליזה בין שתי הקבוצות.
החוקרים מסיקים כי nesiritide מעלה משמעותית את הסיכון להרעה בתיפקוד הכלייתי בחולים הסובלים מ-ADHF. לא ידוע האם ההרעה בתיפקוד הכלייתי משקפת השפעה הומו-דינמית או פגיעה כלייתית, אך החשיבות הפרוגנוסטית של ההרעה בתיפקוד הכלייתי מעידה על הצורך לבחינה נוספת באמצעות מחקרים קליניים התערבותיים גדולים ורחבים יותר.
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!