החשש להשפעה של טיפול בתרופות לטיפול באוסטיאוארתריטיס על רמות לחץ הדם הוביל את החוקרים במחקר זה המתפרסם כעת ב-Arch Intern Med לבדוק את השפעת הטיפול במס’ תרופות נפוצות (רופקוקסיב-ויוקס, סלקוקסיב, ונפרוקסן).

המטופלים, הסובלים מאוסטיאוארתרתיטיס,  חולקו באופן אקראי לטיפול בסלקוקסיב 200 מ”ג פעם ביום, 25 מ”ג רופקוקסיב פעם ביום, ו-500 מ”ג נפרוקסן פעמיים ביום – למשך 12 שבועות. המטופלים היו במעקב של 24 שעות ביממה של מדידות לחץ דם, וכן בוצעה הערכה של דלקת הפרקים בשבוע 6 ו-12.

נקודת הקצה העיקרית הייתה השינוי ברמות לחץ הדם הסיסטולי הממוצע למשך 24 שעות, בשבוע השישי.

תוצאות המחקר הראו כי ההפחתה בסימפטומים של האוסטיאוארתריטיס, התנועתיות, הנוקשות היו דומים בכל שלושת הטיפולים שנבחנו. רמת לחץ הדם הסיסטולי הממוצעת בשבוע ה-6 עלתה משמעותית ומובהקת סטטיסטית במטופלי הרופקוקסיב (מ-130.3 מ”מ כספית ל-134.5 מ”מ כספית), אך לא במטופלי הסלקוקסיב (עלייה מ-132.0 ל-131.9 מ”מ כספית, לא מובהק) ולא במטופלי הנפרוקסן (שינוי מ-133.7 ל-133.0 מ”מ כספית).

השינוי בלחץ הדם בין רופקוקסיב לסלקוקסיב היה 3.78 מ”מ כספית ומובהק סטטיסטית, ובין רופקוקסיב לנפרוקסן 3.85 מ”מ כספית, מובהק.

שיעור המטופלים אשר היו במצב לחץ דם מאוזן בתחילת המחקר ופיתחו יתר לחץ דם אמבולטורי תוך 6 שבועות (רמת לחץ דם של מעל 135 מ”מ כספית בשבוע 6) היה באופן משמעותי ומובהק גדול יותר ברופקוקסיב (30%) מאשר בסלקוקסיב (16%) ונפרוקסן (19%).

החוקרים מסכמים שבמינונים אפקטיביים שווים לטיפול באוסטיאוארתריטיס, טיפול ברופקוקסיב, אך לא בסלקוקסיב או נפרוקסן גורם לעלייה משמעותית ומובהקת ברמות לחץ הדם הנמדד למשך 24 שעות באופן רציף.

עם זאת יציאה ממצב של שליטה מבוקרת ברמות לחץ הדם חלה במידה מסויימת בכל שלושת הטיפולים, ובאופן מוגבר במטופלי הרופקוקסיב.

Arch Intern Med. 2005;165:161-168.