מחקר אקראי לא הצליח להראות הבדל משמעותי בין היכולת של מתן אורלי של N-acetylcysteine (הוא NAC) לבין היכולת של מתן תוך ורידי של fenoldopam (הוא FEN) למנוע התדרדרות בתיפקודי הכליות או להפחית את שיעור מחלות הכליה המושרות על-ידי צבע ניגוד לאחר מתן הצבע במהלך צינתור לבבי.

המידע הוצג במפגש המדעי של ה-American Heart Association על-ידי החוקר, ד”ר Ng.  

במסגרת המחקר חולקו באקראי חולים שעברו צינתור לבבי הסובלים מאי-ספיקה כלייתית יציבה לקבלת 4 מנות של NAC במינון של 600 מ”ג דרך הפה פעמיים ביום, או לקבלת FEN במינון של 0.1 מיקרוגרם לק”ג לדקה דרך הוריד במהלך 8 שעות לכל הפחות.

האקראיות הביאה בחשבון את מצב הסוכרת שנמצא בחלק מהחולים. חולים שאינם תלויים באינסולין קיבלו בצמוד תרכובת המכילה נתרן-כלוריד בריכוז של 0.9% לוריד בקצב של 1 מ”ל לק”ג לשעה; חולים התלויים באינסולין קיבלו 5% דקסטרוז בתמיסת מלח רגילה.

המחקר נפסק כעבור 95 חולים (גיל ממוצע 68 שנים, 25% נשים, 42% סוכרתיים, רמת קראטינין ממוצעת בסרום בתחילת הניסוי 0.4 ± 1.5 מ”ג לליטר). 84 חולים השלימו את תקופת המעקב של המחקר.

באופן כללי, לא נמצאו הבדלים בין מתן NAC למתן FEN מבחינת השינוי הממוצע ברמות הקראטינין בסרום כעבור 72 שעות (0.72 ± 0.20 לעומת 0.48 ± 0.08, בהתאמה, P = 0.4) או מבחינת שכיחות מקרי מחלות הכליה המושרות על-ידי צבע הניגוד (5 לעומת 8, P = 0.4).

הדימיון ביעילות היה עקבי, ללא תלות במצב הסוכרת של החולה, במין החולה, בתיפקוד הכלייתי הראשוני של החולה, בגיל החולה, או בנפח צבע הניגוד.

ד”ר Ng מזהיר כי מגבלות המחקר כוללות את סיומו המוקדם, את רמות אי-הספיקה הכלייתית שנמצאו בתחילתו, את העדרן של קבוצת פלצבו או קבוצת טיפול משולב, ואת העובדה שכוח המחקר לא מספיק לקביעת מינון ה-FEN האופטימלי.

מחלות כליות המושרות על-ידי צבע ניגוד הן פגיעות אקוטיות בתיפקוד הכליות המתרחשות במהלך 24-48 שעות ועד ל-5 ימים לאחר מתן צבע ניגוד רדיוגרפי. השכיחות המדווחת של סיבוכים אלה משתנה בין 4% ל-70%, והתפתחותם נקשרה לעליה משמעותית במורבידיות ובתמותה. מתן חומר הניגוד יוצר כמה השפעות על הפיזיולוגיה הכלייתית העלולות לגרור התפתחות פגיעה בתיפקוד הכליות, הכוללות כיווץ כלי דם המפחית את זרימת הדם אל הכליות וגורם להתפתחות נזק חימצוני בכליות.

לידיעה ב-doc’s guide