השבה מהירה של זרימת הדם לעורק כלילי אשר מעורב באוטם שריר הלב, חשובה עד מאוד. פעולה זאת, תציל את האזור הפגוע בשריר הלב ותמנע את התפשטות האוטם. אנגיופלסטיה (Angioplasty), ולאחריה החדרת תומכן, אשר מבוצעת בהקדם, ע”י צוות מנוסה, הינה השיטה הנבחרת לטיפול באוטם חד של שריר הלב.

לרוע המזל, הנמק מתפשט בשריר הלב במהירות, בד”כ, עוד לפני שמשיבים את הזרימה בעורק. הנזק הנגרם לשריר הלב, הוא אשר יביא בסופו של דבר, לתהליך של עיצוב מחדש, Re Modelling, של חדר שמאל. תהליך זה, מביא להתרחבות החדר ולהפחתה ביכולת ההתכווצות.

ענין רב עורר הניסוי בו התגלה, שהחדרת תאי מח עצם לא מסוננים, כלומר Stem Cells ו- Progenitor Cells, לתוך הלב לאחר אוטם שריר הלב, מביאה לשיפור בתפקודו. תוצאות הניסוי אף הביאו לכך ששיטה זו תנוסה בבני אדם.

תוצאות הניסויים שנערכו עד כה, הראו שהטיפול בהזרקת תאי מח עצם לתוך העורק הכלילי המעורב באוטם, הינו טיפול אפשרי. עד כה, לא בוצע מחקר אקראי כדי לבדוק טיפול זה, ותוצאות המחקרים הקודמים לא היו חד משמעיות. ולכן בוצע מחקר אקראי זה, המוצג בפניכם, אשר בודק יעילות שיטה זאת לאחר פעולה כלילית מילעורית או PCI.

מחקר ה-BOOST, או ה- Bone Marrow Transfer to enhance ST-elevation infarct regeneration, כלל כ-60 מטופלים, שלקו, בחמשת הימים שקדמו לגיוסם למחקר, באוטם שריר הלב עם עלית מקטע ה-ST בתרשים האק”ג.

המשתתפים הוקצו אקראית לאחת משתי זרועות המחקר. כל המטופלים צונתרו בהצלחה ותומכן הוחדר לעורק המעורב באוטם. קריטריון הכללה נוסף היה ירידה בתנועתיות של לפחות 2/3 מקיר החדר השמאלי, האנטרוספטלי (Antero Septal), הלטרלי (Lateral) או מהקיר התחתון. לא נכללו חולים עם מחלה רב כלית, בצקת ריאות, הלם לבבי, אי ספיקה כלייתית או כבדית ומחלה סופנית או מחלה גרורתית.

לאחר הגיוס למחקר, עברו כל הנבדקים בדיקת MRI של הלב, ולאחריה, מקבוצת הטיפול, נשאב, מח עצם. התאים שהופרדו ממח העצם, הוחדרו, בקבוצת הטיפול, בצינתור נוסף הישר אל תוך העורק הפגוע. כל החולים טופלו לאחר מכן בטיפול התרופתי המיטבי המקובל לאחר אוטם. חצי שנה לאחר מכן, בוצעה בדיקת MRI חוזרת, וגם צינתור חוזר כדי להעריך את תפקוד הזרימה בתומכן.  בכדי להעריך את השפעת הטיפול על קצב הלב, נערכו מספר בדיקות הולטר קצב לב במהלך חצי שנת המעקב.

הזמן הממוצע מרגע הופעת תסמיני האוטם ועד לשאיבת מח העצם היה 6 ימים. בתום שישה חודשים מהאוטם, רוב מדדי תפקוד הלב שנבדקו, לא היו שונים בצורה מובהקת, בין קבוצת הטיפול לקבוצת הבקרה.

אולם, מקטע הפליטה של חדר שמאל, עלה בקרוב ל-7 אחוזים בתום ששת החודשים, בקבוצת הטיפול ובפחות מאחוז אחד בקבוצת הבקרה.

לא נמצא הבדל בתנועתיות אזור האוטם, בין שתי הקבוצות, אך ההבדל נמצא באיזור הגבול, ה- Border Zone.

אף אחד מהחולים לא נפטר במהלך המחקר, ולא נמצאה עליה ברמת הטרופונין לאחר הצינתור החוזר, דבר המעיד שלא נגרמה איסכמיה נוספת לשריר הלב בעקבות הצינתור החוזר.

בדיקות ההולטר החוזרות לא הראו הבדל בכמות הפעימות החדריות המוקדמות או בארועי ה- Non sustained VT.  בצינתור החוזר לאחר חצי שנה, לא נמצאו הבדלים בין שתי הקבוצות מבחינת הפרעות הקצב בבדיקה אלקטרופיזיולוגית (Electrophysiology), או בהיצרות החוזרת (Re-stenosis )  באיזור התומכן.

מחקר אקראי זה, מראה איפוא, שטיפול בתאי מח עצם עצמיים, בהזרקה לתוך העורק הכלילי המעורב, תוך 4-8 ימים מהופעת התסמינים, מביא לשיפור בתפקוד הלב, חצי שנה לאחר האוטם. התועלת בטיפול זה, עולה על הטיפולים האחרים המוכרים, כמו השתלת תומכן, או טיפול תרופתי מיטבי לאחר אוטם. כמובן שנדרש המשך מעקב אחר מטופלים, אלו, וכך, מבטיחים המחברים, אכן קורה.

המחקר, לא תוכנן כדי להסביר מהם המנגנונים בהם פועל טיפול זה, אך ברור הוא שאין מדובר בהתמיינות תאי מח עצם לתאי שריר לב, ומעריכים שתועלת הטיפול היא בהפרשת תווכים שונים, ע”י תאי האב, המעודדים שגשוג של כלי דם. טיפולים דומים קודמים כמו טיפול ב-GCSF, או תאי מח עצם לא מסוננים, הביאו לאוטם חוזר או להיצרות חוזרת בתומכן. בטיפול בתאי מח עצם כפי שבוצע במחקר זה, לא נצפו סיבוכים כגון אלו.

תוצאות מחקר זה, אם כן, מרמזות, שיתכן וטיפול זה יהיה שימושי בעתיד, ויסייע לשיפור תפקוד הלב לאחר אוטם שריר הלב, אך לפני כן, יש עוד כמובן צורך להדגים את יעילותו במחקרים גדולים יותר. נוכל רק לקוות שההמתנה לא תהיה ארוכה מידי…

למאמר

autologous bone-marrow cell transfer after myocardial infarction: the BOOST randomised controlled clinical trial Kai C Wollert, LANCET 2004;364:141-8