צריכה תזונתית נמוכה של מגנזיום עשויה להיות קשורה בסיכון מוגבר לסוכרת מסוג 2, כך עולה ממחקר המתפרסם בגיליון ינואר של Diabetes Care.

מגנזיום, רכיב תזונתי חשוב הנמצא במזונות בלתי-מעובדים רבים הוא קו-פקטור (cofactor) חיוני למספר אנזימים האחראיים למטבוליזם של גלוקוז. היפומגנזמיה נפוצה במטופלים עם סוכרת מסוג 2, מחקרים מטבוליים קצרי טווח הראו שהוספת מגנזיום לתזונה משפיעה לטובה על פעילות היאנסולין ומטבוליזם הגלוקוז.

תצפיות אלו, יחד עם תוצאות מחקרים נוספים, הובילו להשערה שחסר במגנזיום עשוי להוות גורם סיכון לסוכרת מסוג 2. על מנת לבחון השערה זו, בחנו החוקרים את הקשר בין צריכת מגנזיום לסוכרת מסוג 2 במשך תקופת מעקב ארוכה באוכלוסייה גדולה של אנשי צוות רפואי.

במחקר השתתפו מעל 85,000 נשים וקרוב ל43,000 גברים למשך תקופת מעקב של 18 ו-12 שנים בהתאמה. המשתתפים מלאו שאלונים כל 2-4 שנים להערכת צריכת המגנזיום בתזונה. בנוסף לכך, בכל שאלון נשאלו המשתתפים האם אי פעם אובחנו כסבלים מסוכרת. מידע בנוגע לגורמי סיכון אחרים להתפתחות סוכרת גם כן נאסף.

קרוב ל-5,000 מקרים של סוכרת מסוג 2 תועדו בקבוצת הנשים וכ-1300 מקרים בקבוצת הגברים במהלך תקופת המעקב. ניתוח סטטיסטי הראה קשר הפוך משמעותי בין צריכת מגנזיום לסיכון להתפתחות סוכרת בשתי הקבוצות. לאחר תיקון לפי גיל, צריכה קלורית וגורמי סיכון לסוכרת כמו BMI, סיפור משפחתי, פעילות גופנית, עישון, צריכת אלכוהול, יתר לחץ דם והיפרכולסטרולמיה, הסיכון היחסי ללקות בסוכרת היה 0.66 בשים ו-0.67 בגברים.

החוקרים מסכמים כי תוצאות המחקר מספקים עדות חזקה לקשר בין חסר מגנזיום וסיכון לסוכרת. מחקר זה תומך בהמלצה להגביר צריכת מזונות המהווים מקור טוב למגנזיום כדוגמת דגנים מלאים, אגוזים וירקות בעלי עלים ירוקים.

Diabetes Care 2004 Jan;27:1:134-140.

לידיעה ב-docguide