עפ”י מחקר חדש מאוסטריה נמצא ששימוש בתמיסת חומצות אמינו מסחרית בדיאליזה פריטונאלית מפריע לתגובה ההיפרמית שמתרחשת כ- 6 שעות לאחר התחלת הדיאליזה ומתווכת ע”י האנדותל.
כיום נעשה שימוש רב בתמיסה על בסיס גלוקוז לדיאליזה פריטונאלית אך החוקרים ציינו שיש הסוברים כי השימוש בתמיסה עם חומצות אמינו יעיל יותר בחולים הסובלים מתת תזונה.
עם זאת מחקרים מוקדמים מראים שצריכת חלבון או מתיונין דרך הפה גורמת לפגיעה אנדותלילית שעלולה בהמשך לגרום לסיבוכים קרדיווסקולרים. לכן חשוב לברר את ההשפעה של תמיסת חומצות האמינו הניתנת בדיאליזה הפריטונאלית על התפקוד הוסקולרי, מה עוד שסיבוכים מסוג זה הם גורם התמותה העיקרי בחולי דיאליזה.
במחקר השתתפו 13 חולים (גילם הממוצע 49) הסובלים ממחלת כלייה סופנית ומטופלים בדיאליזה פריטונאלית. החולים חולקו לשתי קבוצות, אחת טופלה באמצעות 2 ליטר של תמיסת חומצות אמינו מסחרית 1.1% ואילו הקבוצה השניה קיבלה תמיסת גלוקוז 2.27% באותה כמות למשך 6 שעות. לאחר 4 שבועות קיבלה כל קבוצה את התמיסה האחרת.
המדד לשינוי בתפקוד הוסקולרי היה פלטיסמוגרפיה של הזרוע באמצעות חסימה ורידית והוא התבצע 6 שעות לאחר התחלת כל טיפול.
התוצאות הראו שההיפרמיה תגובתית התלויה בפעילות האנדותל היתה נמוכה באופן משמעותי כאשר החולים קיבלו את תמיסת חומצות האמינו בהשוואה לתמיסת הגלוקוז (קטנה בכ- 50%).
למרות שעישון קשור בהגברת ההיפרמיה התגובתית במחקר לא נצפתה השפעה על ההבדל בין שתי התמיסות בהשוואת המעשנים אל הלא מעשנים.
לא נמצא הבדל בלחץ הדם הסיסטולי, הדיאסטולי, בדופק או ברמת ההומוציסטאין בסרום בין שתי התמיסות.
החוקרים סיכמו שבמחקר נצפתה פגיעה בתפקוד האנדותלילי עקב שימוש חד פעמי בתמיסה המבוססת על חומצות אמינו בדיאליזה פריטונאלית והזהירו ששימוש ממושך בתמיסה זו עלול להעלות את הסיכון לסיבוכים קרדיווסקולרים.
Am J Clin Nutr 2003 Nov;78:5:1039-45
השאירו תגובה
רוצה להצטרף לדיון?תרגישו חופשי לתרום!