אינסולין מסוג glargine (לנטוס, lantus) הוא בעל שיעור ספיגה תת- עורי איטי יותר בהשוואה לאינסולין NPH במטופלים עם סוכרת סוג 2, דבר שיכול להועיל ביצירת פרופיל סרום אינסולין דומה יותר לזה של אנשים בריאים.
מחקרים קודמים הראו כי אינסולין NPH , שניתן לפני השינה יחד עם סוכנים היפוגליקמיים , יכול ליצור שליטה היפוגליקמית יעילה בסה”כ. אך פרופיל הפעולה של ה-NPH עלול ליצור ירידה לא הולמת ברמת הסוכר בדם בשעות הבוקר המוקדמות, ופרופיל הספיגה שלו הוא הפכפך. ה-glargine, הלנטוס, הוא אינסולין אנושי אנלוגי שמכיל מספר שינויים מבניים. מחקרים במתנדבים בריאים הראו תכונות ספיגה רצויות יותר בלנטוס בהשוואה לאינסולין NPH , עם שינויים קטנים ביכולת הספיגה התת עורית.
החוקרים ערכו את המחקר על מנת לבדוק את יכולות הספיגה התת עוריות של אינסולין glargine מול אינסולין NPH במטופלים עם סוכרת סוג 2 המשתמשים ב- 125I-labelled insulins. כ-14 מטופלים בני 56 בממוצע, עם סוכרת סוג 2 וללא טיפול קודם באינסולין חולקו רנדומאלית לקבל מנה יחידה , תת עורית, של 0.3 U/kb 125I-insulin glargine או 125I-NPH insulin במצב של צום. היעלמות הרדיואקטיביות נוטרה במשך 2.5 ימים, והחוקרים חזרו על התהליך עם אינסולין אחר לאחר תקופת נקיון של כ-7 ימים. הזמן הממוצע להיעלמות של 25%, 50% ו- 75% מהרדיואקטיביות ממקום הזריקה היתה קצרה יותר משמעותית בקבוצת אינסולין ה-NPH בהשוואה לאינסולין ה- glargine .
החוקרים מצאו גם כי אינסולין ה-glargine יצר ירידה איטית יותר ברמות הסוכר בדם בהשוואה לאינסולין ה-NPH . רמת סוכר ממוצעת בפלזמה הגיעה למינימום לאחר 14.6 + 1.3 ו- 9 + 2.0 בתגובה לאינסולין ה-glargine (לנטוס) ולאינסולין ה-NPH, בהתאמה. נטייה דומה נראתה גם בריכוזי ה- serum C-peptide .
החוקרים מסכמים כי אינסולין glargine ,(לנטוס) תת- עורי הינו יעיל וסביל, ומאפשר ספיגה איטית בהרבה במשך תקופה של 24 שעות בהשוואה לאינסולין NPH. הפרופיל הפרמוקינטי של ה-glargine יכול להוריד את השכיחות של ארועי היפוגליקמיה ליליים, ולכן לשפר את ניהול המחלה הכללי, הם מציעים.
Horm Metab Res 2003 Jul;35:7:434-438
השאירו תגובה
רוצה להצטרף לדיון?תרגישו חופשי לתרום!