פורסם לראשונה ב-UNIVADIS

מחקר חדש מצא כי פעילות גופנית מתונה בזמן ההיריון אינה מהווה גורם סיכון ללידה מוקדמת ואף עשויה להיות מועילה לבריאות האם.

לידה מוקדמת היא הגורם העיקרי לתמותה פרינטלית בארה”ב. בעבר, הומלץ לנשים בהיריון לא להתאמן מחשש לסיכונים ללידה מוקדמת. פעילות גופנית נמצאה קשורה מבחינה תיאורטית ללידה מוקדמת, מאחר שהיא משחררת קטכולאמינים, בעיקר נוראפינפרין, אשר עלולים לעורר פעילות מיומטריאלית.

לעומת זאת, פעילות גופנית עשויה לתרום להפחתת הסיכון ללידה מוקדמת, באמצעות הפעלת מגנונים אחרים, כגון הפחתה בעקה חמצונית או שיפור בהתפתחות כלי הדם בשלייה. בשל כך, השפעת פעילות גופנית והשלכותיה על לידה מוקדמת, עדיין שנויה במחלוקת.

מחקר חדש של בית החולים אוניברסיטת תומאס ג’פרסון, פילדלפיה, אשר פורסם בכתב העת  journal American Journal of Obstetrics & Gynecology, בדק את השפעותיה של פעילות גופנית במהלך היריון על הסיכון להיריון מוקדם.

הקריטריונים לבחירה אשר שימשו לאנליזה, כללו מבחנים קליניים רנדומאליים של נשים עד שבוע 23 להריונן, אשר נבחרו באופן אקראי בין אם לבצע פעילות אירובית לבין אם לא. המשתתפות היו בעלות משקל תקין, היריון נטול סיבוכים של עובר יחיד, ללא איסורים לפעילות גופנית. המדדים המסכמים היו סיכון יחסי והפרשים ממוצעים ברמת ביטחון של 95%. התוצאה הרצויה הייתה השכיחות ללידה מוקדמת לפני שבוע 37 להריון.

מתוך 2059 נשים שנכללו במטה אנליזה, 1022 (49.6%) חולקו באקראי לקבוצות אימון, ו-1037 (50.4%) היו קבוצת ביקורת. פעילות גופנית נמשכה 35 – 90 דק’, 3 – 4 פעמים בשבוע. לנשים שחולקו באקראי לפעילות אירובית הייתה שכיחות דומה ללידה מוקדמת לפני השבוע ה- 37 (4.5% vs. 4.4%; relative risk, 1.01, 95% confidence interval, 0.681.50) וגיל הריוני ממוצע דומה בלידה (mean difference, 0.05 week, 95% confidence interval, 0.07 to 0.17), בהשוואה לקבוצת הביקורת. נשים בקבוצת הפעילות היו בעלות שכיחות גבוהה יותר ללידה נרתיקית (73.6% vs. 67.5%; relative risk, 1.09, 95% confidence interval, 1.041.15) ובעלות שכיחות נמוכה יותר באופן משמעותי ללידה בניתוח קיסרי (17.9% vs. 22%; relative risk, 0.82, 95% confidence interval, 0.690.97), בהשוואה לקבוצת הביקורת. השכיחות ללידה לדנית מכשירנית (12.9% vs. 16.5%; relative risk, 0.78, 95% confidence interval, 0.611.01) הייתה דומה בשתי הקבוצות. נשים שהתאמנו היו בעלות שכיחות נמוכה באופן משמעותי לסוכרת היריון (2.9% vs. 5.6%; relative risk, 0.51, 95% confidence interval, 0.31-0.82), כמו גם לשכיחות נמוכה באופן משמעותי ליתר לחץ דם (1.0% vs. 5.6%; relative risk, 0.21, 95% confidence interval, 0.09-0.45), בהשוואה לקבוצת הביקורת. לא נמצאו הבדלים בלידה של משקל נמוך (5.2% vs. 4.7%; relative risk, 1.11, 95% confidence interval, 0.721.73) ולידה של משקל ממוצע (mean difference, 10.46 g, 95% confidence interval, 47.10 to 26.21) בין שתי הקבוצות.

מסקנות המחקר הן שפעילות אירובית של 35-90 דק’, במשך 3-4 פעמים בשבוע יכולה להתבצע בבטחה על-ידי נשים בהריון במשקל תקין עם עובר יחיד, ללא סיבוכי היריון, וזאת מאחר שלא נמצא קשר לעלייה בסיכון להיריון מוקדם או לירידה בממוצע גיל ההיריון בזמן הלידה. יתרה מזאת, פעילות אירובית נמצאה קשורה לשכיחות גבוהה יותר ללידה נרתיקית ושכיחות נמוכה באופן משמעותי לניתוח קיסרי, עם שכיחות נמוכה באופן משמעותי לסוכרת היריון וליתר לחץ דם, ועל כן יש לעודד אותה.

Exercise during pregnancy in normal-weight women and risk of preterm birth: a systematic review and meta-analysis of randomized controlled trials. Daniele Di Mascio, MD, Elena Rita Magro-Malosso, MD, Gabriele Saccone, MD, Gregary D. Marhefka, MD, Vincenzo Berghella, MD. Am J Obstet Gynecol. 2016 Jun 16. pii: S0002-9378(16)30344-1. doi: 10.1016/j.ajog.2016.06.014.