נאונטולוגיה

באנשים הנוטים לדאוג יתר על המידה לחצי דם נמוכים יותר (Biol Psychol)

ממחקר קטן מאירופה עולה קורלציה בין לחץ דם ובין הנטייה לדאוג, כאשר בניגוד לצפוי, באלו שאינם דואגים יותר מדי לחץ הדם הסיסטולי והדיאסטולי היה גבוה יותר, בהשוואה לאלו הנוטים לדאוג יתר על המידה.

החוקרים כותבים כי ממצאים אלו עולים בקנה אחד עם מחקרים קודמים, שהדגימו השפעה לחוויות רגשיות והתגובה של המטופלים על לחץ הדם. לדוגמא, מחקרים קודמים מצאו כי כאשר לחץ הדם עולה או מוגבר, חלה ירידה בתפיסת הכאב, תלונות סומאטיות ותגובה לגירוי רגשי שלילי.

מדגם המחקר כלל 57 נשים, 36 מהן סווגו ככאלו הנוטות לדאוג ו-21 סווגו ככאלו שאינן נוטות לדאוג. לחץ הדם נבחן בתחילת המחקר, במהלך תקופה בה עוררו דאגה באופן עצמי בה המשתתפות התבקשו לחשוב על דברים הגורמים להן לדאגות, ובמהלך תקופה בת 95 שניות בה נחשפו לגירוי שמיעתי אינטנסיבי.

במנוחה, נרשם הבדל של כ-10 מ”מ כספית בלחץ הדם הסיסטולי בין שתי הקבוצות, כאשר בנשים שנטו לדאוג פחות תועדו ערכי לחץ דם גבוהים יותר משמעותית (כל הנשים היו בעלות לחצי דם תקינים). במהלך המחשבות המטרידות, לא תועד שינוי בלחץ הדם הסיסטולי והדיאסטולי בנשים שלא נטו לדאוג, אך נרשמה עליה משמעותית בנשים שנטו יותר לדאוג.

במהלך שלב הגירוי השמיעתי, העליה בלחץ הדם הייתה גדולה יותר בקבוצת הנשים שלא נטו לדאוג, בהשוואה לקבוצה המקבילה.

החוקרים מדדו גם את רגישות ברו-רפלקסים (BRS או Baroreflex Sensitivity) וזיהו הבדלים משמעותיים בין שתי הקבוצות, עם מדדי BRS הרבה יותר גבוהים בנשים שלא נטו לדאוג, בהשוואה לנשים שנטו לדאוג במנוחה ובזמן הצפת מחשבות מטרידות.

לדבריהם, ההבדל במדדי BRS עשוי לעמוד בבסיס המנגנון הפיזיולוגי האחראי להבדלים בלחץ הדם בין שתי הקבוצות. גירוי של הברורצפטורים מביא להשפעה מעכבת על חלקים במוח ומערכת העצבים המרכזית ולכן, ללחצי דם גבוהים עשויה להיות השפעה מעכבת על תחושות שליליות, וייתכן כי זהו ההסבר לכך שנשים עם לחץ דם גבוה נטו פחות לדאוג.

Biol Psychol 2014

לידיעה במדסקייפ

0 תגובות

השאירו תגובה

רוצה להצטרף לדיון?
תרגישו חופשי לתרום!

כתיבת תגובה

מידע נוסף לעיונך

כתבות בנושאים דומים

הנך גולש/ת באתר כאורח/ת.

במידה והנך מנוי את/ה מוזמן/ת לבצע כניסה מזוהה וליהנות מגישה לכל התכנים המיועדים למנויים
להמשך גלישה כאורח סגור חלון זה