הטחת מכשיר רנטגן נייד בקיר בנוכחות חולה, ריב קולני עם אחות, הטחת ציוד, איומים במקרי תמותה, כל אלו הן דוגמאות לסיבות בגינן רופאים הופנו ע”י בתי החולים בהם עבדו, ועדות רפואיות ואף ע”י עורכי הדין שלהם, לתוכניות להערכת ההתנהגות ואופן העבודה שלהם במטרה לתקן אותן.

עם זאת, גם התנהגות פחות דרמטית, הנתפסת ע”י חברי צוות כהתנהגות פסיבית-אגרסיבית, מניפולטיבית או מאיימת, עשויה להוביל להפניה לתוכניות אלו.

הכותבים מסבירים כי החוקרים כיום קפדניים יותר, לאחר שנשלחה התראה לבתי חולים בנוגע לסכנות התנהגויות חריגות מצד אנשי הצוות. מומחים מאמינים כי מדובר בחלק קטן מהרופאים (3-5%) המציגים התנהגות חריגה, אך למעלה מ-70% מהרופאים שנשאלו בסקר בשנת 2011 דיווחו על התנהגות חריגה של רופאים המופיעה בתדירות של לפחות פעם בחודש במרכז הרפואי בו עבדו. למעלה מ-10% טענו כי היו עדים להתנהגויות אלו פעם ביום.

בסופו של דבר, ליוזמות אלו עשויות להיות השלכות משמעותיות על הטיפול בחולים וההוצאות המוטלות על בית החולים ובעקבות זאת ייתכן כי תחול עליה בשכיחות ההפניות של רופאים לתוכניות אלו, רק מאחר שמסוכן יותר לא להפנות אותם.

חלק מהתוכניות המוכרות ביותר הן התכנית ב-Vanderbilt ובאוניברסיטת וירג’יניה, כמו גם תכנית PACE (Physician Assessment and Clinical Education) באוניברסיטת קליפורניה. אך התוכניות זמינות בכל רחבי המדינה ונעות ממפגשים אישיים פעם בשבוע, לאימונים קבוצתיים ומגורים משותפים שיאפשרו צפייה באינטראקציות עם אחרים.

גברים מופנים בתדירות גבוהה יותר מנשים, אך מדובר ברופאים בכלל ההתמחויות. ככל שהמקצוע מלווה בדחק משמעותי יותר גניקולוגיה, כירורגיה, רפואה דחופה, לדוגמא כך הסיכוי שהרופאים יופנו לתוכניות אלו הוא גבוה יותר.

מומחים אחרים מאמינים כי חשוב למצוא את התכנית הנכונה לרופא הספציפי, מאחר שהסיבות להפניה הן מגוונות. לדוגמא, לעיתים שינוי במצב הרפואי מביא להתנהגות לא-מקובל, כך שאפשרויות הטיפול הן שונות. בתכנית קנזס שמים דגש על כישורי תקשורת ושיתוף פעולה, שייתכן ולא זכו להתייחסות מספקת כאשר הרופאים היו בבתי ספר לרפואה. בסוגיה זו חל שינוי, בתי ספר לרפואה היום הרבה יותר קשובים לנושאים אלו בשלב מוקדם ואף שולחים סטודנטים לתוכניות מתאימות במידת הצורך.

ישנה חשיבות רבה להתערבות מוקדמת, במטרה לעצור את מה שהפך לתרבות מקובלת בבתי חולים. לעיתים קרובות נתקלים ברופאים עם היסטוריה ארוכה של אלימות מילולית במקום העבודה ובית החולים לא נקט כל עמדה בנושא, צעד שמחזק את ההתנהגות ובסופו של דבר משפיע על המטופלים. העדר ההתייחסות מצד ההנהלה עשוי גם לפגוע בעבודת הצוות, כאשר חברי הצוות חשים כי אינם יכולים לפנות לרופא.

לידיעה במדסקייפ

הערת מערכת:

אתם מוזמנים להיכנס  לקורסים האינטרנטיים של ניהול סיכונים מצד אחד, ורפואה שלמה מאידך..