בשני מאמרים שפורסמו ב-Acta Paediatrica מדווחים חוקרים על סיכון מוגבר לצפצופים בילדים לפני גיל בית-ספר, במידה והאימהות נטלו טיפול בפרצטמול (Acetaminophen) במהלך ההריון או שהיילודים טופלו בתרופות אנטיביוטיות רחבות-טווח במהלך השבוע הראשון לחייהם. מנגד, הכנסת דגים לתזונה של הילדים לפני גיל תשעה חודשים לוותה בסיכון מופחת.
החוקרים בחנו את הנתונים אודות קרוב ל-4,500 ילדים, שנולדו במערב שבדיה בשנת 2003. ההורים השיבו על שאלונים מפורטים כאשר ילדיהם היו בגילאי 6 ו-12 חודשים, ושוב בגיל 4.5 שנים, עם מסירת פרטים אודות ההריון, גורמים לפני ואחרי הלידה, גדילת הילד, מחלות, הנקה ומצב בריאותי כללי.
במאמר הראשון מדווחים החוקרים כי בגיל 4.5 שנים, אחד מכל חמישה ילדים פיתח לפחות אירוע צפצופים אחד בשנה הקודמת, בעוד שב-5.5% נרשמו שלושה אירועי צפצופים, או יותר. מבין אלו עם הישנות צפצופים, 43% מהילדים לפני גיל בית-ספר סבלו מצפצופים על-רקע טריגרים מרובים; 57% מהאירועים היו על-רקע זיהום נגיפי.
מניתוח המשתנים, תוך תקנון לגורמי סיכון מרובים, כולל עישון במהלך ההריון, מין, היסטוריה משפחתית של מחלות אטופיות, הנקה וסוג הלידה, החוקרים זיהו קשר משמעותי בין הסיכון להישנות צפצופים וצפצופים על-רקע טריגרים מרובים ובין תורשתיות, טיפול באנטיביוטיקה במהלך השבוע הראשון לאחר הלידה, אבחנה של אלרגיה למזון במהלך השנה הראשונה, והכנסת דגים לדיאטה לפני גיל תשעה חודשים.
באופן ספציפי, בילדים עם סיפור משפחתי של מחלה אטופית נרשמה עליה של 70% בסיכון (יחס סיכויים מתוקן של 1.7) להישנות צפצופים ועליה של למעלה מפי שתיים בסיכון לצפצופים על-רקע טריגרים מרובים (יחס סיכויים מתוקן של 3.6). הטיפול באנטיביוטיקות במהלך השבוע הראשון הביא לעליה של יותר מפי שתיים בסיכון להישנות צפצופים וצפצופים על-רקע טריגרים מרובים (יחס סיכויים מתוקן של 2.2 ו-2.8, בהתאמה), ואלרגיה למזון בשנה הראשונה הביאה לעליה של כמעט כפליים בסיכון להישנות צפצופים ועליה של כמעט פי שלוש בסיכון לצפצופים על-רקע טריגרים מרובים(יחס סיכויים מתוקן של 1.9 ו-2.8, בהתאמה). בילדים שאכלו דגים לפני גיל תשעה חודשים נרשמה ירידה של 40% בסיכון להישנות צפצופים או אסתמה על-רקע טריגרים מרובים (יחס סיכויים מתוקן של 0.6 ו-0.6, בהתאמה).
מחקרים קודמים מצאו קשר בין טיפול אנטיביוטי במהלך תקופת הינקות ובין הסיכון לצפצופים בילדים קטנים. עם זאת, עדיין לא ברור אם קיים קשר סיבתי עם טיפול אנטיביוטי. ייתכן כי טיפול אנטיביוטי בתקופת הינקות הינו סמן לאסתמה ולא גורם סיבתי.
במחקר השני שפורסם בכתב העת, והתבסס על אותו מדגם וניתוח רב-משתנים, החוקרים מדווחים על עלייה של 60% בסיכון לצפצופים שדרשו טיפול במשאפי סטרואידים בילדים לפני גיל בית-ספר (יחס סיכויים של 1.6). בקבוצת המטופלים במשאפי סטרואידים, החוקרים זיהו קשר בין טיפול אימהי בפרצטמול ובין עליה של למעלה מפי שתיים בסיכון לצפצופים על-רקע טריגרים מרובים (יחס סיכויים של 2.4), אך לא עם הסיכון לצפצופים על-רקע זיהום נגיפי (יחס סיכויים של 1.1).
מחקרים אחרים מצאו קשר בין נטילת פרצטמול לפני ההריון ובין צפצופים, אך זהו אחד מגורמי הסיכון המבוקרים המעטים, המשפיעים על איכות ההריון.
מטה-אנליזה אישרה את הקשר הנ”ל והחוקרים קראו לערוך מחקרים נוספים להערכת ההשפעה של נטילת פרצטמול במהלך ההריון על הסיכון לצפצופים.
e-Med Tools
קצר קולע וממוקד
e-Med סמינרים
אי-מד תחקירים
Medscape Tools
Journal Club
מרכזי מידע ושירות
Facebook
מידע למפרסם
מאגר תרופות
מאגר אנשי המקצוע
אינדקס שימושי
חדשות משה"ב
eMed HealthClub
מחקרים קליניים
השאירו תגובה
רוצה להצטרף לדיון?תרגישו חופשי לתרום!