בילדים שנולדו קטנים ונותרו קטנים לגילם למרות רמות תקינות של הורמון גדילה, קיים דפוס תגובה אבנורמאלי ל-IGF-1 (Insulin Growth Factor-1) והורמון גדילה.
ממחקרי מעבדה עולה כי בתאים שנלקחו מילדים שנולדו קטנים לגיל ההיריון ולא השלימו את הפער, חלה פרוליפרציה ירודה של תאים בתגובה ל-IGF-1, עם הרס תאים מוגבר מהתקין. לדברי החוקרים, ממצאים אלו היו בין הרמזים הראשונים לסיבה בגינה בילדים ייתכנו חסרי גדילה משמעותיים, למרות ייצור הורמון גדילה בכמות תקינה.
ילדים רבים נולדים קטנים מהמקובל לגיל ההיריון , אך כ-90% משלימים את הפער בתוך מספר שנים. עם זאת, כ-1,500 מהנולדים בכל שנה בבריטניה נותרים קטנים לגילם, הגדרה הנקבעת בנוכחות למעלה משתי סטיות תקן מתחת לממוצע. במקרים רבים, לא ניתן למצוא כל אבנורמליות אנדוקרינית.
החוקרים ערכו ניסויים מעבדתיים עם פיברובלאסטים מאותם ילדים ומביקורות תואמות בגיל עם גדילה תקינה, במטרה לזהות שינויים בסיגנלים הקשורים בהורמונים האחראיים לגדילה.
מהתוצאות עולה במצב בזאלי ותחת גירוי הורמון גדילה, פרוליפרציה של תאים בתינוקות קטנים לגיל ההיריון, הייתה דומה לזו שבביקורות, בעוד שהתגובה ל-IGF-1 במהלך 5 ימים, הייתה ירודה משמעותית (כשני שליש מקצב התאים בקבוצת הביקורת, p<0.001). עם זאת, כאשר טופלו בשילוב הורמון גדילה ו-IGF-1, התאים גדלו בקצב דומה לקצב בביקורות. קצב הגדילה בעקבות מתן השילוב ההורמונאלי בתאים לילדים קטנים לגילם, היה גדול בהרבה מכל אחד מההורמונים בנפרד.
הבדל נוסף בתאים בין שתי קבוצות הילדים, היה בדרגת אפופטוזיס גבוהה יותר בקרב ילדים קטנים לגילם (כ-35% מהתאים עברו אפופטוזיס, בהשוואה ל-30% בקבוצת הביקורות, בעקבות חשיפה לתנאים דומים, p<0.001). מאחר שאפופוטוזיס הינו סמן לפירוק תאים, המתרחש באופן טבעי, מהממצאים עולה כי תהליך זה מואץ משמעותית בקבוצת הילדים הקטנים לגילם. החוקרים מצאו כי טיפול בתאים אלו עם הורמון גדילה או IGF-1 הביא להפחתת קצב האפופטוזיס. אך שיעורים אלו נותרו גבוהים יותר בתאים מילדים קטנים, בהשוואה לתאים מביקורות.
לסיום, החוקרים בחנו את ההשפעה של שני ההורמונים על מעבר תוך-תאי של מולקולות, כולל Stat5b, Akt ו-MAPK, המתווכות את תגובת התאים לגורמי גדילה אלו. הפעלת Stab5b בתגובה להורמון גדילה הייתה ירודה בתאים מילדים קטנים לגילם. מנגד, IGF-1 הביא לאקטיבציה משמעותית יותר של Akt בתאים מילדים קטנים לגילם, בהשוואה לתאים תקינים.
החוקרים מציינים כי הממצאים אינם מספקים הסבר מלא לשאלה מדוע ממשיכה הפגיעה בגדילה בילדים אלו. אך לאור הממצאים לפיהם מתן טיפול משולב ב-IGF-1 והורמון גדילה הציל את גדילת התאים, לפחות בתנאי מעבדה, נראה כי גישה דומה עשויה לסייע גם בתנאים קליניים.
צורות רקומביננטיות של שני ההורמונים זמינות מסחרית. חלק מצורות הורמון גדילה מאושרות ע”י ה-FDA לילדים קטנים לגיל ההיריון (Genotropin, Norditropin), שלא השלימו את החסרים בגדילה. IGF-1 (Increlex) מאושר רק לילדים עם חסר IGF-1 או לאלו עם חסר הורמון גדילה, בהם קיימים בנוסף נוגדנים מנטרלים כנגדו.
BES 2010; 21: P227
e-Med Tools
קצר קולע וממוקד
e-Med סמינרים
אי-מד תחקירים
Medscape Tools
Journal Club
מרכזי מידע ושירות
Facebook
מידע למפרסם
מאגר תרופות
מאגר אנשי המקצוע
אינדקס שימושי
חדשות משה"ב
eMed HealthClub
מחקרים קליניים
השאירו תגובה
רוצה להצטרף לדיון?תרגישו חופשי לתרום!