ממחקר חדש עולה כי בדיקות סקר גנטיות ואבחנה טרום-השרשה (PGD Preimplantation Genetic Diagnosis) אינן מביאות לעליה בשיעורי ההיארעות של תאומים מונוזיגוטיים.

לדברי החוקרים, באופן תיאורטי, תהליך זה עשוי להביא לעליה בשיעור התאומים המונוזיגוטיים בשל שברים וחורים מכוונים בשכבת ZP (Zona Pellucida). במחקר הנוכחי הם העריכו את ההיארעות של הריונות מונוזיגוטיים ב-1992 מחזורי ICSI (Intracytoplasmatic Sperm Injection) בשילוב עם PGD והעברת בלסטוציסטים ו-2429 הריונות ללא PGD.

שיעור ההריונות הקליניים לכל העברת עובר היה נמוך יותר משמעותית לאחר PGD (31%), בהשוואה למצבים בהם לא נערכו בדיקות PGD (39%). עם זאת, שיעור התאומים המונוזיגוטיים לכל הריון קליני מוכח לא היה שונה משמעותית בין שתי הקבוצות (1.5% לעומת 2.1%, בהתאמה).

שבעה תאומים מונוזיגוטיים נולדו בגיל היריון ממוצע של 35.5 שבועות, עם משקל לידה ממוצע של 2628 גרם בקבוצת PGD, זאת בהשוואה ל-19 תאומים מונוזיגוטיים שנולדו בגיל היריון ממוצע של 35.3 שבועות ומשקל לידה ממוצע של 2301 גרם בקבוצה המקבילה ללא PGD.

בקבוצת PGD, שני תאומים מונוזיגוטיים נולדו עם מומים מולדים חמורים (אטרופיה של אשך שמאל באח תאום שנולד לאחר 34 שבועות וחמישה ימים), בעוד שבקבוצת הביקורת לא תועדו מומים מולדים חמורים.

החוקרים כותבים כי יש להתייחס לנוכחות אנומליות מולדות בסדרה אחת של אחים תאומים בקבוצת PGD כממצא אקראי, מאחר שגודל הקבוצה קטן מכדי לאפשר ניתוח סטטיסטי.

החוקרים מסכמים וכותבים כי ביופסיה של העובר לצורך PGD אינה מובילה לעליה בהיארעות תאומים מונוזיגוטיים. למידע זה יש חשיבות כאשר מייעצים למטופלים בנוגע לסיכונים האפשריים הכרוכים בפרוצדורה. הם קוראים לערוך מחקרים גדולים יותר בנושא.

Hum Reprod 2009;24:2945-2950

לידיעה במדסקייפ