מה הקשר בין עקרות – infertility- לבין מומי לידה ביילוד?

בין 10% ל 20% זוגות החפצים להביא ילד לעולם, מחכים למעלה מ 12 חודשים עד  שהאישה מצליחה להיכנס להריון. תקופת המתנה  של 12 חודש ויותר עד שהאישה מצליחה להיכנס להריון  מוגדרת כמצב של  עקרות או אי-פוריות.  מספר הזוגות הפונים לייעוץ ועזרה הולך ומתרחב. הספרות מדווחת על שכיחות עולה של ילדים הנולדים עם מומים מלידה לאחר טיפולי פוריות.  השאלה היא, מה הגורם לשכיחות המוגברת למומים מולדים? האם שכיחות המומים נובעת מהעקרות עצמה או אולי היאו תוצאה של טיפולים הורמונאליים  וטיפולים נוספים המקובלים היום?

החוקרים במאמר לפנינו השוו בין שלוש קבוצות של תינוקות:-

קבוצה ראשונה –  50,000 תינוקות שנולדו לזוגות עם פוריות תקינה

מחמשת אלפים ויותר תינוקות שנולדו לזוגות שלקו בעקרות לפי ההגדרה אך לא נזקקו להתערבות טיפולית.

כחמשת אלפים תינוקות שנולדו לאחר טיפול לעקרות.

נראה כי תכנון מחקר זה של הקבוצות עשוי לגלות האם מצב העקרות ללא טיפול גורם לעלייה במומי לידה או שמא הטיפול הוא גורם הסיכון. אפשרות שלישית הן מצב של עקרות והן הטיפול מהווים שניהם גורמי סיכון.

הקבוצות נשארו במעקב במשך ארבעה שנים. תקופת מעקב זו יחסית ארוכה  ואפשרה  לכלול מומים שהתגלו  כעבור זמן. 

במחקר הנוכחי נמצא כי אחוז מומי  לידה היה גבוה יותר בתינוקות שנולדו לזוגות אשר הוגדרו כזוגות עקרים ולא קבלו טיפול.  המומים נמצאו בעיקר במערכת העצבים, במערכת העיכול ובמערכת השלד והשרירים.

לתינוקות שנולדו לזוגות שעברו טיפול הורמונאלי לעקרות, היו מומים דומים לאלה שאפיינו תינוקות שנולדו לזוגות עקרים ללא טיפול. אך בנוסף התגלתה שכיחות גבוהה יותר של מומים באברי המין.

השאלה הבאה הייתה לגבי השפעת חומרת העקרות ? במילים אחרות, האם יש קשר בין הזמן הדרוש עד להריון לבין הסיכון למום מלידה  אצל הוולד ? התשובה היא, כן :- ככל שהזמן הדרוש לאישה להיכנס  להריון ארוך יותר כך הסיכון  למום מלידה גדל.    

     

בדיון, החוקרים מתרצים את העלייה בשכיחות מומים באברי המין בתינוקות שנולדים לנשים שקבלו טיפול לעקרות. שכן הטיפול שקבלה האישה היה על פי רוב טיפול בהורמוני מין,   ולא ייפלא שהורמונים אלה יגרמו למומים באברי המין.

החוקרים מסיימים את מאמרם בהערה חשובה מאד. כדי לתכנן מחקר בהשפעת העקרות והטיפול בה על העובר, חייבים החוקרים להשוות זוגות עקרים שהביאו ילד לעולם ללא טיפול הורמונאלי   עם זוגות שקיבלו טיפול כזה. רק כך ניתן להבחין בין השפעת העקרות לבין השפעת הטיפול בעקרות.

מאמר מערכת באותו עיתון סוקר את הנושא בכללותו. המאמר מסכם מספר מחקרים שהתמקדו בבריאות התינוקות שנולדו לאחר הפריה חוץ גופנית,  intracytoplasmic sperm injection    ושיטות הפריה נוספות. במחקרים אלה  הוכח שתינוקות שנולדו בשיטות אלה נמצאים בסיכון גבוה יותר להפרעה בגדילה בתוך הרחם intrauterine growth retardation   משקל לידה נמוך, פגות ותמותה מוגברת בתקופת היילוד. 

במאמר מוזכרות  הסיבות האפשריות לכך:

תרופות האמורות לעודד את הביוץ.

שיטות הטכניות להחדרת  הזרע לרחם או אפילו לביצית.

אותם הגורמים האחראים לעקרות,  אשר גם אחראים למומים מלידה.

המחברים מבהירים לנו נקודה חשובה מאד  להבנת המאמר שהבאנו זה עתה.  הסיכון הנוסף למום מלידה בזוג עקר זמנית, הוא 1-2% בלבד.

אם ניקח בחשבון שמדובר בזוג שנכסף להביא ילד לעולם,  יש להניח שגידול הסיכון של אחד במאה לא יניא אותם מרצונם. מכאן אישה הנכנסת להריון לאחר שנכשלה במשך שנה או יותר, דרוש מעקב קפדני  ובדיקה חוזרת של העובר באמצעות בדיקת אולטרה-סאונד.

בסיכום נחזור על שלוש הנקודות הנראות לנו כמסר העיקרי במאמרים שהבאנו:-

הריון לאחר ניסיונות חוזרים הנמשכים למעלה משנה, מעלים את רמת הסיכון ללדת תינוק עם מום מלידה.

המומים השכיחים בתינוקות שנולדו לזוגות שהיו עקרים ולא קבלו טיפול בעבר, הם של מערכת העצבים, מערכת העיכול והשלד והשרירים. לגבי זוג שקיבל טיפול בעקרות, קיימת רמת סיכון גבוהה למומים באברי המין.

תוספת הסיכון הטמון בעקרות ובטיפולה הוא שני אחוזים בלבד ויש להניח שרוב הזוגות  המשתוקקים להביא ילד לעולם יחליטו לקחת את הסיכון.

המאמרים הופיעו בעיתון British Medical Journal מיום  30 לחודש ספטמבר 2006.


Infertility, infertility treatment and congenital malformations.

Zhu JL, Basso O, Obel C, Bille C, Olsen J.

BMJ 2006;333:679-81.

Congenital anomalies after treatment for infertility

Park SM,  Mathur R, Smith GCS.

BMJ  2006;333:667-8.

תגובות רוצה להצטרף לדיון?

אין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!

מאמרים

הזנה אנטרלית מלאה מוקדמת לעומת הזנה שמרנית בפגים בשבועות 27–32 להיריון: מחקר אקראי מבוקר

הזנה אנטרלית מלאה מוקדמת לעומת הזנה שמרנית בפגים בשבועות 27–32 להיריון: מחקר אקראי מבוקר

מקור: Neonatology
ד"ר ברנרד ברזילי
ד"ר ברנרד ברזילי
אין תגובות|12/07/2026

בעוד מחקרים קודמים הוכיחו את בטיחותה של ETEF בפגים יציבים (VLBW), מחקר אקראי מבוקר (RCT) זה נועד להעריך את היעילות ואת הבטיחות של גישה זו בהשוואה להזנה שמרנית (CEF)

השוואה בין טיפול אנטיביוטי באמפיצילין ואמינוגליקוזידים לעומת אמפיצילין וצפוטקסים (קלפורן) בפגים קטנים

השוואה בין טיפול אנטיביוטי באמפיצילין ואמינוגליקוזידים לעומת אמפיצילין וצפוטקסים (קלפורן) בפגים קטנים

מקור: Pediatric Research
ד"ר ברנרד ברזילי
ד"ר ברנרד ברזילי
אין תגובות|14/06/2026

במחקר שפורסם ב־Pediatric Research בדקו החוקרים שני פרוטוקולי טיפול אנטיביוטי אמפירי בפגים שהינם מקובלים בפגיות ובארצות שונות; האחד טיפול באמפיצילין ואמינוגליקוזידים (כמו גנטמיצין או אמיקצין), והאחר אמפיצילין יחד עם צפוטקסים (קלפורן)

סיכום מקצועי: אסטרטגיות ניהול חבל טבור ביילודים שאינם חיוניים (Non-Vigorous Neonates)

סיכום מקצועי: אסטרטגיות ניהול חבל טבור ביילודים שאינם חיוניים (Non-Vigorous Neonates)

מקור: degruyterbrill
ד"ר ברנרד ברזילי
ד"ר ברנרד ברזילי
אין תגובות|07/06/2026

אפילו שחיתוך מושהה של חבל הטבור (Delayed Cord Clamping – DCC) הוא סטנדרט הטיפול המקובל עבור יילודים חיוניים בזכות יתרונותיו הקליניים כגון הגדלת נפח הדם ושיפור רמות ההמוגלובין, יישומו ביילודים שאינם חיוניים שרוי במחלוקת

כניסת צוות רפואי

הכניסה לאתר מותרת אך ורק לצוות הרפואי

לקבלת קוד אימות לנייד ולמייל, יש למלא את כתובת המייל ואת מספר הטלפון שלך

עדיין לא נרשמת? באפשרותך לבצע רישום כאן