תוכנית חינוך הורה, שמטרתה הורדת הלחץ ונושאי שליטה סביב זמני ארוחות, יעילה יותר משמעותית בהורדת עימות בנוגע לזמני הארוחות ומאבקים הקשורים לאוכל בילדים עם אנורקסיה של תינוקות, כך עולה מהפגישה השנתית של American Academy of Child and Adolescent Psychiatry (AACAP).

הטיפול המתרכז בעזרה לעוללים עם וויסות פנימי של אכילה יכול להוריד עימות של עולל-אימא ואת המאבק לשליטה במהלך האכילה ואף לשפר תוספת משקל בילדים אלה.

במחקר קודם החוקרים זיהו אנורקסיה של תינוקות כתוצאה של עולל עם וויסות רעב לא טוב, הורים עם קשיים בהצבת גבולות ונושאים הקשורים לוויסות של ההורים בנוגע לאוכל.

אנורקסיה של תינוקות זה תת סוג של הפרעת אכילה בתינוקות, והיא מאופיינת בכישלון להעלות במשקל או באיבוד משקל במשך חודש לפחות, בעניין נדיר באוכל או ביטוי רעב, בהתחלת מהלך ההפרעה בגיל של לפני 3 שנים ובשלילת טראומה באזור אורופרינגיאלי או מצבים רפואיים אחרים.

במחקר הקודם, החוקרים זיהו התערבות פסיכותרפואטית בעלת 3 מרכיבים : חינוך ההורה בנוגע למזג של העולל, טיפול בנושאים של ההורים בנוגע לאכילה ולגבולות של הילד ומספר הנחיות ספציפיות להאכלה.

ההנחיות להאכלה כוללת האכלת הילד בזמנים קבועים עם 3-4 שעות בין הארוחות והחטיפים, כאשר נותנים רק מים בין הארוחות, לשים מנות קטנות יותר בצלחת של הילד ולאפשר לילד לבקש מנות נוספות עד שהוא יתמלא, להימנע משבחים או ביקורת בנוגע לצריכת האוכל, להתעקש על כך שהילד ישב לצד השולחן עד שהוריו יסיימו לאכול ולהשתמש בפסק זמן עבור התנהגויות המפריעות עם האוכל.

במחקר הנוכחי, שהוצג באוקטובר, החוקרים השוו את היעילות של אסטרטגיית הטיפול שלהם אל מול גישה טיפולית, שבוססה קודם לכן, שהתמקדה בחינוך ההורים בנוגע להתפתחות כללית מוקדמת של הילד ולא טיפלה בתאבון הספציפי הלא טוב של הילד, במזג הקשה שלו וברקע של ההורים.

במחקר השתתפו 70 ילדים בני 12 עד 42 חודשים, שאובחנו עם אנורקסיה של תינוקות וחולקו רנדומאלית לעבור את ההתערבות החדשה או את תוכנית השליטה הישנה. 4 עובדים סוציאליים עם ניסיון קליני דומה היו אחראים על התערבויות, שניים על כל זרוע.

כל תוכנית התערבות כללה 3 פגישות של שעתיים בהפרש של שבוע ו-3 פגישות של שעה בהפרש של 2-3 שבועות. העובדים הסוציאליים העבירו את התוכנית לאימא ולאבא, כאשר הילדים לא היו נוכחים בפגישות.

החוקרים עקבו אחר הנבדקים שבועיים, 4 חודשים ו-8 חודשים לאחר סיום התוכנית הטיפולית. 60 ילדים היו זמינים לניתוח המידע הסופי. 8 נשרו כי הם שימשו לאימון של העובדים הסוציאליים, 2 נשרו כי היו להם בנוסף אלרגיות למזון ו-2 נשרו כי הם עברו דירה.

לפני הטיפול, ילדים בקבוצת הביקורת היו בממוצע של 85% ממשקל הגוף הרצוי שלהם, ואילו הילדים בקבוצת הניסוי היו 86% ממשקל הגוף הרצוי. בתקופת המעקב הראשונה, הילדים בשתי הקבוצות היו בממוצע של 88% ממשקל גופם הרצוי.

הזמן, שבוזבז בעימות בנוגע לזמני הארוחות, ירד משמעותית בקבוצת הניסוי בהשוואה לקבוצת הביקורת (P < .01), כמו כן הופיעה ירידה בעימותים הקשורים לאוכל (P < .05).

לידיעה ב-Doctor’s Guide