ממחקר חדש, שפורסם במהדורת יולי של Diabetes Care, עולה כי חולים עם סוכרת סוג 2 מגיבים במידה ניכרת לפעילות גופנית, עם כמעט הכפלה של הרגישות לאינסולין. הוספת acarbose לפעילות גופנית משפרת את השליטה הגליקמית ופרמטרים נוספים, אך לא את הרגישות לאינסולין.

במחקר השתתפו 48 חולי סוכרת סוג 2. החולים חולקו רנדומלית ל-3 תוכניות של טיפול : קבוצת פעילות       אירובית / אנאירובית למשך 50 דקות 3 פעמים בשבוע, קבוצת פעילות גופנית ו- acarbose וקבוצת acarbose בלבד. מינון המטרה של acarbose היה 100 mg 3 פעמים ביום עם ארוחות. מינון החציון היה 245 mg ליום.

לפני החלוקה לקבוצות טיפול החולים עבור תקופה של “ניקוי”, שכללה אי שימוש בתרופות אנטי סוכרתיות  למשך 6 שבועות. הטיפול ב-3 הקבוצות ארך 12 שבועות.

פעילות גופנית הביאה לשיפור של 92% ברגישות לאינסולין במדידות של חולים, שקיבלו טיפול רק בפעילות גופנית. שומן הגוף הכללי ושומן הטורסו ירד משמעותית ולחץ דם סיסטולי השתפר. לפעילות גופנית לא הייתה השפעה על רמות HbA1C.

להוספת acarbose לפעילות גופנית לא היה אפקט נוסף על הרכב הגוף או על הרגישות לאינסולין. אך השילוב הביא לירידה משמעותית ברמות HbA1C וברמות גלוקוז בפלזמה, בשומנים ובלחץ דם דיאסטולי.

לטיפול ב- acarbose בלבד לא הייתה השפעה על רגישות לאינסולין או על רמת HbA1C, אך הוא גרם לירידה בלחץ דם סיסטולי ודיאסטולי ושיפר רמת פרו אינסולין בצום.

תוכניות פעילות גופנית יותר אינטנסיביות גורמות לשיפורים יותר מובהקים בשליטה בסוכרת וירידה בסיכון הקרדיווסקולרי, אך החוקרים מציעים לרופאים להזהיר את חולי הסוכרת סוג 2 שלהם, בעיקר את אלה, שלא עושים פעילות גופנית, נגד התחלת ביצוע פעילות גופנית ללא הערכה רפואית לפני כן.

Diabetes Care 2006;29-1471-1477

לידיעה במדסקייפ