המאמר לפנינו מנסה לתת מענה לשאלה, כיצד עלינו להתייחס לתינוקות, המופנים אלינו, לאחר הופעת דם בצואהאו בחיתול. באיזו מדה תינוקות אלה אלרגיים לחלב פרה שהם או האם שותים? מה אחוז המקרים בהם אלרגיה היא הגורם לדימום?האם יש מקום להפסיק פורמולה חלבית לכל תינוק המדמם? האם יש צורך למנוע חלב פרה ומוצריו מכל אם המניקה תינוק המדמם בפי הטבעת ?

החוקרים בדקו 40 תינוקות שהופנו אליהם בתלונה שנמצא דם גלוי בחיתול או בצואה. החוקרים מציינים כי הדם היה גלוי לעין, אך מעבר לכך אין כימות.הגיל הממוצע של התינוקות היה 2.7 חודשים. רוב התינוקות ינקו באופן מלא. התינוקות חולקו לשתי קבוצות בהתאם לאופי ההזנה:-  בקבוצה הראשונה, התינוקות ניזונו במזון נטול חלב פרה. דהיינו האם הפסיקה לאכול מוצרי חלב כאשר התינוק ינק, או הפורמולה הוחלפה לפורמולה צמחית. בקבוצה השנייה, הזנת התינוקות נמשכה ללא שינויים.

המעקב נמשך חודש ימים. הדימום הרקטאלי נמשך בממוצע 6 ימים ובשום מקרה לא יותר מ 24 ימים. התמונה הייתה זהה בשתי הקבוצות:- הגדילה נמשכה כרגיל. בקולונוסקופיההתגלו איזורים של אודם או כיבים דמויות אפתה. לא נמצאו פיסורות או פוליפים אך במיקרוסקופיה נמצאה הסננה דלקתית ואיאוסינופילית בחלק מהמקריםובאלקטרון- מיקרוסקופיה נמצאו וירוסים על פני תאי האפיתל בשמונה מקרים בשתי בקבוצות גם יחד.

בתרבית צואה נמצא Clostridium difficile בארבעה מקרים וStaphylococcus aureus בשמונה מקרים. מנגד לא נמצאו חיידקים הידועים כגורמי דימום רקטלי, דוגמת סלמונלה, שיגלה, או Yersinia. במקרה אחד צמח  Campylobacter jejuni. 

רגישות לחלב פרה אובחן באופן קליני, על ידי מתן חלב פרה לאחר תקופה של התנזרותמחלב פרה. רגישות לחלב פרה אובחן ב 18% הילדים.

החוקרים מסכמים את ממצאיהם:-

1. דימום רקטאלי בתינוקות תופעה שפירה, הנפסקת מעצמה ללא טיפול מיוחד

2. לאחר הדימום הראשון, הישנות התופעה נמשכת לימים ספורים בלבד

3. סיבת הדימום לא ידועה

4. יתכנו זיהומים נגיפיים בקולון באחוז קטן של המקרים

5. אלרגיה לחלבון חלב אינו גורם לדימום לעיתים קרובות אם בכלל.

6. אין עדות כי הפסקת חלב פרה מועיל בהפסקת הדימום. 

הערת העורך- ממצאי החוקרים תואמים ניסיון קליני. הפסקת מתן חלב פרה לאם או לתינוק על פי רוב אינה  משנה את המצב. מאידך, קיימת עדותבספרות והן בניסיון הקליני, כי במקרים נדירים,אין ספק כי מדובר ברגישות לחלב פרה. הרקע ההיסטולוגי במקרים אלה הוא קוליטיס בחולים המאבדים דם טרי, ודואודניטיס בחולים אצלם מופיע מלינה.זכורים לי ארבעה מקרים אצלם הופיעה מלנה מאסיבית לאחר שתית פורמולה היפואלרגנית, מסוג “נוטרמיגן”. המקרים שלנו ומקרים נוספים תוארו בספרות. לכן, בדרך כלל דימום רקטאלי אינו ביטוי  של אלרגיה לחלב, אך יש יוצאים מן הכלל.

המאמר הופיע בעיתון Pediatrics   מחודש אפריל 2006. 

Rectal bleeding in infancy: Clinical, allergological and microbiological examination.

Arvola T, Ruuska T, Keränen J et al.,

Pediatrics 2006:117:760-8.