מממצאיו של מחקר אקראי עולה שעיכוב בפעולת ההידוק במלחצת של חבל הטבור מפחיתה אנמיה של היילוד.

הידוק חבל הטבור מתבצע בד”כ מיד לאחר הלידה, אולם אין ראיות חותכות שתומכות בגישה זו, אשר עלולה לשלול מהרך הנולד את העלייה באיחסון ברזל.

מחסור בברזל בשלב ראשוני כ”כ בחיים משפיע באופן ניכר על מערכת העצבים המרכזית ויכול לגרום לליקויים קוגניטיביים. בנוסף, מחסור שכזה הוא גם הסיבה הנפוצה ביותר לאנמיה, אחד מהמצבים החמורים ביותר בילדות, בעיקר בארצות מתפתחות.

בשתי יחידות ילודה בארגנטינה, 276 תינוקות שנולדו בלי סיבוכים לאימהות שעברו הריונות ללא אירועים מיוחדים נבחרו באופן אקראי להידוק חבל הטבור ב- 15 השניות הראשונות (קבוצה 1), בדקה הראשונה (קבוצה 2) או בדקה השלישית (קבוצה 3) לאחר הלידה.

בשעה השישית לאחר הלידה, ערכי ההמטוקריט הוורידי הממוצע היה 53.5% בקבוצה 1, 57% בקבוצה 2 ו- 59.4% בקבוצה 3.

שכיחות האנמיה, המוגדרת כהמטוקריט הנמוך מ- 45%, היתה נמוכה בצורה ניכרת בקבוצות 2 ו-3 מאשר בקבוצה 1.

השכיחות של המטוקריט הגבוה מ- 65% היתה זהה בקבוצות 1 ו-2 אך גבוהה משמעותית בקבוצה 3.

עיכוב בפעולת הידוק חבל הטבור הגבירה את ממוצע ההמטוקריט הוורידי במסגרת הטווח הפסיולוגי. בנוסף, נראה שהתערבות זו מפחיתה את הסיכון לאנמיה של היילוד.

הוכח שנוהל זה הינו בטוח ולפיכך צריך להיות מיושם כדי להגביר את איחסון הברזל של היילוד בלידה.

תועלת נוספת בעיכוב הידוק חבל הטבור תהיה עלייה בתאי הגזע ההמטופויטים שעוברים טרנספיוזיה בתינוק ובכך למלא תפקיד במקרים של ליקויים בדם ובמצבים אימוניים.

היתרונות בהידוק חבל הטבור לפחות דקה לאחר הלידה יכולים להוריד את שכיחות האנמיה כתוצאה ממחסור בברזל בשנה הראשונה לחיים, בעיקר באוכלוסיות בעלות גישה מצומצמת לשרותי רפואה.

לדיווח במדסקייפ

Pediatrics. 2006;117:e779-e786