השימוש בסקאלות Bayley ממהדורה 2 להערכת התפתחות הילוד (ה- BSID II) שכיח לצורך הערכת התוצאות בילודים שנולדו במשקל לידה נמוך במיוחד (ילודי ELBW). מטרת המחקר היתה לבדוק מהי תקפותו של ערך אינדקס ההתפתחות המנטלית (MDI) של ה- BSID II בחיזוי התיפקוד הקוגנטיבי המופיע בילד בגיל בית-הספר.

למחקר נרשמו 330 ילודי ELBW בין השנים 1992-1995. 238 מהם (72%) שרדו בגיל 8 שנים ו-200 מהם (84%) נבדקו בגיל 20 חודשים ובגיל 8 שנים. משקל הלידה הממוצע היה 811 גרם, וגיל הלידה הממוצע היה 26.4 שבועות. 41% מהנבדקים היו בנים ו-60% מהם ממוצא אפרו-אמריקאי.

הילודים נבדקו באמצעות ה- BSID IIבגיל 20 חודשים ובאמצעות ה- Mental Processing Composite (MPC) של ה- Kaufman Assessment Battery for Children(ה-KABC) בגיל 8 שנים. החוקרים השוו את תוצאות ה- BSID II MDIודירוגי ה- MPCוחישבו מהי תקפות החיזוי המתקבלת בכל 200 הילדים ובתת הקבוצה של 154 ילודי ה- ELBWללא פגיעה נוירו-סנסורית. רגרסיה לוגיסטית שהותאמה למין ולמצב הסוציו-אקונומי שימשה לבחינת גורמים החוזים יציבות או שינוי בדרוג הקוגנטיבי.

ערך ה-MDI הממוצע עמד על 75.6±16בכלל ילודי ה- ELBW, ודרוג ה- KABCהממוצע עמד על ערך של 87.8±19. בקבוצה ללא פגיעה נוירו-סנסורית היה ערך ה-MDI הממוצע 79.3±16 וערך ה-KABC הממוצע 92.3±15. שכיחות המקרים של ליקוי קוגנטיבי, שהוגדר כערך MDI או KABC נמוך מ-70, פחתה מ-39% בגיל 20 חודשים ל-16% בגיל 8 שנים בכלל הנבדקים ומ-29% ל-7% בתת-הקבוצה ללא פגיעה נוירו-סנסורית.

ערך החיזוי החיובי של MPC נמוך מ-70, בהנתן ערך MDI נמוך מ-70, עמד על 0.37 (עם 95%CI, 0.27-0.49) בכלל ילודי ה- ELBW, על 0.20 (עם 95%CI, 0.10-0.35) בתת- הקבוצה ללא פגיעה נוירו-סנסורית, ועל 0.61 (עם 95%CI, 0.42-0.77) בתת-הקבוצה עם פגיעה נוירו-סנסורית. ערכי החיזוי השליליים עמדו על ערכים של 0.98, 0.99 ו-0.85 בשלוש הקבוצות, בהתאמה.

פגיעה נוירו-סנסורית בגיל 20 חודשים שימשה לחיזוי העדר שיפור בתפקוד הקוגנטיבי (ערך OR של 6.9; עם 95%CI, 2.4-20.2). בילדים שבהם הופיע שיפור בדירוגים הקוגנטיבים בין גיל 20 חודשים וגיל 8 שנים התקבלו ביצועים טובים יותר בבית הספר, בהשוואה לילדים שבהם נותר הדרוג נמוך מ-70, אך נמוכים יותר בהשוואה לילדים שבהם נשמרו הדרוגים מעל 70 כל הזמן.

החוקרים מסיקים כי ערכו של דרוג MDI נמוך מהנורמלי בחיזוי התפקוד הקוגנטיבי בגיל בית הספר נמוך. יש לו ערך ניבויי טוב יותר בילודי ELBW עם פגיעות נוירו-סנסוריות. החוקרים מציינים כי הם חוששים שהעובדה שלילודים הללו יש שיעור גבוה של פגיעה קוגניטיבית תשפיע על ההחלטה להחיות את הילודים הללו בחדר הלידה.

pediatrics Vol. 116 No. 2 August 2005, pp. 333-341

הערות עורך מדור רפואת נאונטולוגיה, ד”ר ברזילי:

בעבודות רבות נמצא מתאם טוב בין התוצאה במבחן Bayley עד גיל שנתיים לבין התפקוד בגיל המבוגר יותר. במחקר זה נמצא מתאם רק בקבוצת הקיצון, ופחות בקבוצות הביניים. דבר זה הינו הגיוני יותר מאחר וככל שהילד מתבגר באות לידי ביטוי השפעות סביבתיות, משפחתיות, חינוכיות והשפעת מהלך האשפוז בפגייה לאחר הלידה הולך ומתעמעם.

לא נראה לי כי לחוקרים יש מה לחשוש כי בעקבות התוצאות במחקרם הנאונטולוגים יפסיקו להחיות ילודים ELBW בחדר לידה. ההחלטה הזו הינה מהמורכבות שעלינו להתמודד עימן, ומושפעת בעיקר מאמונה, מוסר, אתיקה וכו’.