בקרב חולים תחת טיפול כימותרפי-קרינתי בשל סרטן וושט מקומי, מנת הקרינה המערבת את הריאות, אך אינה מערבת את הלב, הינה גורם מנבא בלתי-תלוי להישרדות החולים, כך עולה מתוצאות מחקר חדש, שהוצגו במהלך כנס ה-Gastrointestinal Cancers Symposium.
במסגרת המחקר, החוקרים בחנו את הרשומות הרפואיות של 453 חולים עם סרטן וושט בשלב I–III, אשר טופלו במרכז הרפואי שלהם במשלב כימותרפיה-קרינה (מינון חציוני של 50.4 Gy ב-28 פרקציות) בין השנים 2007-2015.
מרבית החולים (442 חולים, 98%) קיבלו טיפול IMRT (Intensity Modulated Radiation Therapy) ותכניות הקרינה נבחנה עם מדידות נפח המינון ללב ולריאות.
בקבוצה זו, כמחצית מהחולים נותחו (241 חולים) והיתר לא נותחו (212 חולים). מרבית החולים עישנו עם היסטוריה של מעל חמש שנות-חפיסה (310 חולים, 68%), ומרביתם לא סבלו ממחלת לב קודמת (376 חולים, 83%). הסוג ההיסטולוגי הנפוץ היה אדנוקרצינומה (81%) וכשני שליש מהחולים אובחנו עם מחלה בשלב III. חציון משך המעקב אחר חולים ששרדו את הממאירות עמד על 28.4 חודשים.
מניתוח חד-משתני עלה כי גיל מתקדם, מצב תפקודי ירוד, מחלה בשלב III, העדר התערבות ניתוחית, נפח הריאה שנחשף למנה של לפחות 20 Gy (V20), נפח הריאה שנחשף למנת קרינה של לפחות 5 Gy (V5), נפח הלב שנחשף למנת קרינה של לפחות 40 Gy (V40) ומנת הקרינה הממוצעת לריאות ניבאו כולם הישרדות ירודה.
עם זאת, לאחר ניתוח רב-משתני, רק גיל מתקדם (יחס סיכון של 1.01), ניתוח (יחס סיכון של 0.60) ומחלה בשלב III בעת האבחנה (יחס סיכון של 1.98), ניבאו באופן בלתי-תלוי את הישרדות החולים. בנוסף, נפח ריאה שנחשף למנת קרינה של לפחות 20 Gy (V20), אך לא מנת הקרינה ללב, גם כן ניבא את הישרדות החולים (יחס סיכון של 1.03).
בחולים בהם היקף החשיפה של הריאה למנת קרינה של 20 Gy היה קטן מ-20% תועדה הישרדות ארוכה יותר משמעותית כמעט כפליים- בהשוואה לאלו בהם תועדה חשיפה של מעל 20% מנפח הריאה למנת קרינה זו (44 חודשים לעומת 24 חודשים).
המומחים כותבים כי ממצאי המחקר הנוכחי מעלים מספר שאלות, בעיקר בכל הנוגע לרעילות הריאתית עקב הטיפול, או שמא מדובר בגורם אחר שהוביל לתמותה המוגברת של החולים.
J Clin Oncol. 2018;36
השאירו תגובה
רוצה להצטרף לדיון?תרגישו חופשי לתרום!