מתוצאות מחקר חדש, אשר פורסמו בכתב העת JAMA, עולה כי בקרב מבוגרים עם הישנות זיהום CDI (Clostridium Difficile Infection), השתלת צואה באמצעות קפסולות פומיות אינה-נחותה בהשוואה להשתלת צואה באמצעות קולונוסקופיה למניעת הישנות זיהום לאורך 12 שבועות.
מטרת המחקר הייתה לקבוע אם השתלת צואה באמצעות קפסולה פומית אינה-נחותה בהשוואה לקולונוסקופיה. לצורך כך, החוקרים השלימו מחקר העדר-נחיתות, אקראי, לא-סמוי, שנערך בשלושה מרכזים אקדמיים באלברטה, קנדה. מדגם המחקר כלל 116 מבוגרים עם הישנות CDI והמשתתפים חולקו באקראי להשתלת צואה באמצעות קפסולות או באמצעות קולונוסקופיה. שולי העדר-נחיתות עמדו על 15%.
התוצא העיקרי היה שיעור החולים ללא הישנות זיהום 12 שבועות לאחר השתלת הצואה. תוצאים משניים כללו אירועים חריגים חמורים ומינוריים; שינויים באיכות החיים; וחווית המטופל ושביעות הרצון מהטיפול.
מבין 116 החולים שחולקו באקראי במסגרת המחקר, 105 חולים השלימו את המחקר, כולל 57 חולים שחולקו באקראי לקבוצת הטיפול בקפסולה ו-59 חולים בקבוצת הטיפול בגישת קולונוסקופיה. בניתוח לפי-פרוטוקול, מניעת הישנות זיהום CDI לאחר טיפול יחיד הושגה ב-96.2% בקבוצת הטיפול בקפסולה (51/53) ובקבוצת הטיפול בקולונוסקופיה (50/52) (p<0.001), הבדל שענה על קריטריון העדר-נחיתות.
חולה אחד בכל קבוצה הלך לעולמו עקב מחלת לב-ריאות ברקע, ללא קשר להשתלת הצואה. שיעור אירועים חריגים מינוריים עמד על 5.4% בקבוצת הטיפול בקפסולה, לעומת 12.5% בעקבות טיפול באמצעות קולונוסקופיה. לא תועדו הבדלים משמעותיים בין הקבוצות בשיפור באיכות החיים. שיעור גדול יותר משמעותית של חולים שטופלו בקפסולות דירגו את החוויה כ”לחלוטין לא לא-נעימה” (66% לעומת 44%).
לאור ממצאי המחקר, החוקרים כותבים כי קפסולות פומיות עשויות לשמש כגישה יעילה לטיפול במקרים חוזרים של CDI.
השאירו תגובה
רוצה להצטרף לדיון?תרגישו חופשי לתרום!