הלימפומה היא אחת מסוגי הסרטן הנפוצים ביותר, אולם סקרים בינלאומיים שנערכו בעשור האחרון מצביעים כי רמת המודעות של הציבור למחלה הקשה אינה גבוהה מספיק. לרגל שבוע המודעות הבינלאומי לסרטן הלימפומה, ד”ר אברהם אביגדור, מנהל המכון ההמטולוגי במרכז הרפואי שיבא ויו”ר הקבוצה הישראלית ללימפומה, עם 10 דברים שחובה לדעת על המחלה.

מערכת הלימפה היא מערכת של נימים, צינורות וקשרים שמסייעת למערכת החיסון להילחם בזיהומים באמצעות הובלת נוזל לימפתי ותאים של המערכת החיסונית מן הרקמות אל כלי הדם ובחזרה. הלימפומה היא מחלה סרטנית שנגרמת כאשר תהליך החלוקה וההתחדשות של תאי הלימפה יוצא מכלל שליטה ואלה ממשיכים להתחלק ללא בקרה.

5% מכלל חולי הסרטן חולים בלימפומה. מבין עשרות סוגי הסרטן הידועים לאדם, זהו הסרטן השכיח ביותר לאחר סרטן השד, הריאה, המעי הגס והעור.

עולם הרפואה עדיין לא פיצח אם ללימפומה גורם תורשתי, גורם סביבתי או שילוב ביניהם. אמנם ידוע כי מי שקרוב משפחתו מדרגה ראשונה חולה בלימפומה  נמצא בסיכון כפול לחלות במחלה. עם זאת, בגלל שבמרבית המקרים אנחנו חולקים עם קרוב משפחה מדרגה ראשונה גם מטען גנטי דומה וגם סביבת חיים דומה, נתון זה לכשעצמו לא מסייע בפתרון התעלומה סביב הגורם למחלה.  

בדומה למרבית מחלות הסרטן, ככל שעולה הגיל כך עולה ההסתברות לחלות בלימפומה. כך למשל, לאדם מעל גיל 70 הסתברות גבוהה פי שבע לחלות בלימפומה ביחס לממוצע.

הלימפומה גורמת לנפיחות של בלוטות הלימפה באזורים שונים בגוף כמו בבתי השחי, בצוואר ובמפשעות. כל אדם יכול לאתר בעצמו את הנפיחות באמצעות מישוש קל. בלוטות הלימפה מתנפחות גם כאשר מערכת החיסון נלחמת בזיהומים או דלקות, אך במקרה זה הן חוזרות לגודלן הרגיל תוך מספר ימים, בעוד שבמקרה של לימפומה הן נותרות מוגדלות.

בדומה לשפעת והצטננות, לימפומה מלווה בחום, הזעה במשך הלילה, ירידה במשקל ועייפות. אז איך נדע מתי מדובר בסימפטומים שגרתיים של שפעת ומתי הם עלולים להצביע על לימפומה? בשפעת ובהצטננות, הסימפטומים עוברים תוך ימים ספורים ואילו בלימפומה הם נשארים לאורך זמן. סובלים מהסימפטומים המדוברים יותר ממספר ימים בודדים? גשו לרופא המשפחה ליתר ביטחון.

קבוצת הסיכון העיקרית לחלות בלימפומה כוללת אנשים שנולדו עם מערכת חיסונית חלשה או אנשים שהמערכת החיסונית שלהם נחלשה עם השנים בעקבות מחלה קשה דוגמת איידס, בעקבות טיפולים תרופתיים או השתלת איברים. 

ללימפומה שני סוגים עיקריים: לימפומה איטית בדרגת ממאירות נמוכה שיכולה להתפתח לאורך שנים ולימפומה אגרסיבית בדרגת ממאירות גבוהה שמתפתחת במהירות ועלולה לסכן את חיי החולה תוך חודשים מרגע התפרצותה. דווקא את מרבית מקרי הלימפומה האגרסיבית ניתן לרפא כליל בעוד שאת הלימפומה האיטית ניתן רק לעכב.

הלימפומה האגרסיבית מצריכה טיפול מידי בכימותרפיה משולבת, פעמים רבות עם טיפול ביולוגי. טיפול זה מאפשר לרפא כשני שליש מהמטופלים הלוקים בתת סוג השכיח ביותר בקבוצת הלימפומה האגרסיבית.

הלימפומה האיטית דורשת התערבות רפואית בשלב שבו המטופל אינו מרגיש טוב וקיימת סכנה לאיבריו ולשלומו. למרות שלא נמצא טיפול תרופתי שיכול לרפא לחלוטין את סוג זה, בשנים האחרונות פותחו תרופות ביולוגיות וממוקדות מטרה, דוגמת אידלאליסיב ואיברוטיניב, שממצליחות להאט את קצב התקדמות המחלה תוך שמירה על איכות חיים טובה של החולים.