במסגרת כנס הקייץ של האיגוד לרפואת גריאטרית שהתקיים ב”סטוקו” בתאריך 2/7/12 (סיקור הכנס מוצג באתר האיגוד לרפואה גריאטרית – כאן )  הציג פרופ’ פייר זינגר (בתמונה) את הנושא של הערכה תזונתית של החולה המבוגר השברירי.

מטרת ההרצאה הייתה להגדיר בצורה מדוייקת וברורה יותר מצבים של תת תזונה cachexia , sarcopenia ו- frailty , ואת עקרונות ומשמעויות ההתערבות התזונתית.

לגבי תת תזונה – פרופ’ זינגר הדגיש שמדובר גם בתהליך דלקתי, ושינויים בהרכב הגוף ובתפקוד, וכן שמצב של תת תזונה מהווה גורם סיכון מוגבר לתמותה.

לגבי הגדרת sarcopenia – זו עודכנה לאחרונה והיא מוצגת כקשורה לתת תזונה, גיל , מחלות אנדוקרינולוגיות, מחלות נוירו-דגנרטיביות וחוסר תנועה וכוללת אובדן מסת שרירים וכוח.

סרקופניה יכולה להיוווצר ללא קשר לגיל אלא לתחלואה נלווית, השמנת יתר ועוד. בכדי להגיע לאבחנה של סרקופניה יש צורך בביצוע בדיקות כמו DEXA ומסת גוף מסוג LEAN ו-FAT.  כאשר קיימים מרקרים ברורים של דלקת האבחנה תהיה של cachexia (תשישות כרונית), וללא מרקרים אלה מדובר על סרקופניה.

שכיחות סקרופניה עולה כצפוי עם הגיל, והיא שכיחה יותר בקרב נשים עד גיל 80. בשני המינים השכיחות מעל גיל 80 היא מעל 50% .  זינגר מדגיש כי סקרופניה יכולה להופיע גם בקרב אנשים עם משקל יתר.  מדובר כאמור בתהליך שקשור לגיל אך התופעה יכולה להיות חריפה על רקע תחלואה.

לגבי frailty – ההגדרה המעודכנת כוללת ירידה במשקל של יותר מ-5 ק”ג בשנה האחרונה, ,תשישות, חולשה, פעילות גופנית נמוכה, הליכה איטית. הוצגו קריטריונים נוספים הקשורים ל-BMI המאפשרים הגדרות מדוייקות יותר, כולל גם דרגות חומרה של frailty .

החשיבות בביצוע האבחנה היא העובדה שבמצב זה הסיכון לתמותה גבוה יותר מאשר באנשים ללא frailty . למצב זה יש קשר הדוק למצב התזונתי (למרות ש-frailty עשוי להתקיים גם אצל אנשים שמנים), ולגורמים נוספים כמו רמות טסטוסטרון ועוד.

למרות כל ההגדרות השונות מציין פרופ’ זינגר שקיים קושי בביצוע אבחנה מדוייקת של כל אחד מהמצבים והוא ממליץ על שימוש בשיטות ניקוד שונות שעשויות להקל.

זינגר עדכן כי במחקר המתקיים גם בישראל (NUTRITION DAY)  נמצא קשר ישיר בין ירידה במשקל, ירידה בצריכת קלוריות, קושי לסיים ארוחה וסיכון מוגבר לתמותה, בעיקר בגיל המבוגר.

זינגר סקר פרמטרים שונים לחיזוי כמו PANDORA , ומיכשור בדיקה כמו HANDGRIP ונוספים העשויים להקל על האבחנה.

בדיקה נוספת שזינגר הזכיר היא קלורמיטריה בלתי ישירה המאפשרת קבלת נתוני הוצאה אנרגטית בצורה מאוד מדוייקת בתהליך לא פולשני. מסתבר, כך הדגיש זינגר, ששיטות חישוב שונות להוצאה אנרגטית עלולות לטעות בעד כ-40% בהערכת ההוצאה האנרגטית ולכן לבדיקה זו חשיבות רבה.

מכאן עבר זינגר לדון בהתערבויות, והראה מחקרים שונים כיצד התערבות תזונתית משיגה שיפור משמעותי , גם בקרב אנשים שעברו ניתוח לאחר שבר במפרק הירך.

העיקרון של ההתערבות התזונתית , הסביר זינגר ,היא לתת תזונה בהתאם להוצאה האנרגטית של המטופל. המחקר שנעשה ע”י הקבוצה של זינגר הראה ירידה מאוד גבוהה בסיבוכים בקרב המטופלים שקיבלו התערבות תזונתית מתאימה (מ-82% ל-27% ), ואף קיצור של כיומיים אישפוז. במסגרת ההתערבות התזונתית לחלבונים תפקיד מרכזי, הדגיש זינגר.

בסיום ההרצאה התייחס זינגר לבעייתיות הרבה של מצב השכיבה שמאפיין חולים מאושפזים רבים, מצב הגורם לפגיעה במסת השריר והכוח. יש לקחת מצב זה בחשבון בעת שמבצעים התערבות תזונתית מתאימה, כשהשאיפה היא לנסות להביא את החולה לידי תנועה ככל האפשר. זינגר הראה כיצד ניתן, אפילו בטיפול נמרץ,  בחולים פסיביים, לבצע פעילות גופנית במיטת החולה עצמו.

פעילות זו ביחד עם ההתערבות התזונתית נועדה להקטין את הנזקים של המצבים השונים שהוגדרו בהרצאה, לשפר את איכות חיי החולים, ולהפחית את עלויות הטיפול הכוללות בסיבוכים.

לצפייה בהרצאה המלאה – נא להקליק כאן  

ההרצאה הוצגה ותועדה בחסות בלתי תלויה של חברת אבוט