מתוצאות מחקר חדש עולה כי מדד המבוסס על התפקוד הכלייתי להתאמת מינון חומר הניגוד לחולים המיועדים ל-PCI ונמצא עדיף על-פני מתן המינון המקסימאלי המקובל של חומר הניגוד (MACD או Maximal Acceptable Contrast Dose), גישה אחרת המשמשת להחלטה על סף החשיפה הבטוח לחומר ניגוד, בזיהוי החולים בסיכון הגבוה ביותר להתפתחות נפרופתיה על-רקע חומר ניגוד.

ניתן לשלב את שני המדדים המבוססים על התפקוד הכלייתי, בהם מינון חומר הניגוד נקבע על-בסיס פינוי קריאטינין המחושב, והדבר עשוי להשפיע לטובה על התוצאות.

ברקע למחקר מסבירים החוקרים כי נפרופתיה על-רקע חומר ניגוד מלווה בתחלואה ותמותה מוגברת ועלייה בהוצאות הרפואיות. ההיארעות של חולים הנדרשים לדיאליזה לאחר מתן חומר ניגוד במהלך PCI היא קטנה, סביב 0.3%. למרות המספרים הקטנים, נפרופתיה על-רקע חומר ניגוד הינה בעיה אמיתית, בעיקר בהתחשב בכך שניתן לנקוט באמצעים להפחתת הסיכון.

אחת הדרכים הטובות ביותר להפחית את הסיכון לנפרופתיה היא להבטיח כי כל החולים קיבלו כמות מספקת של נוזלים. מחקרים קודמים בחנו את התועלת היחסית של סיליין לעומת סודיום ביקרבונט, עם עדויות לפיהן תתכן תועלת מסוימת לסודיום ביקרבונט. גורם סיכון נוסף לנפרופתיה על-רקע חומר ניגוד הינו סוג חומר הניגוד בשימוש. חומרי ניגוד היפר-אוסמולאריים אינם מומלצים. למרות שיש התלהבות מסוימת למתן N-acetylcysteine, מחקר ACT (Acetylcysteine for Contrast-induced nephrophaty Trial) לא הדגים כל ירידה בסיכון לנפרופתיה על-רקע חומר ניגוד בעקבות אנגיוגרפיה כלילית ווסקולארית.

גישה נוספת להפחתת הסיכון לנפרופתיה על-רקע חומר ניגוד הינה הפחתת כמות חומר הניגוד בשימוש. MACD, המחושב לפי 5 מ”ל חומר ניגוד לקילוגרם משקל גוף, בהתאם לריכוז קריאטינין בדם, הינה כלי תקף להפחתת כמות חומר הניגוד, אך כמעט ואינה בשימוש.

במקום מודל MACD, החוקרים ביקשו לקבוע אם התאמת המינון לתפקוד הכלייתי עשויה להפחית את הסיכון. במחקר הנוכחי השוו החוקרים את המדד המבוסס על התפקוד הכלייתי על-בסיס פינוי קריאטינין המחושב אל מול מודל MACD. מדגם המחקר כלל קרוב ל-60,000 משתתפים שעברו PCI.

החוקרים מדווחים כי בהשוואה ל-MACD, נפח חומר הניגוד בהתאם לפינוי קריאטינין המחושב הינו מנבא טוב יותר לנפרופתיה על-רקע חומר ניגוד, וכן מנבא טוב יותר התפתחות נפרופתיה הדורשת דיאליזה. החוקרים מדווחים על סיכון נמוך לנפרופתיה על-רקע חומר ניגוד בחולים שנחשפו לחומר ניגוד בנפח קטן. הסיכון לנפרופתיה והצורך בדיאליזה עלה כאשר היחס בין נפח חומר הניגוד ובין פינוי קריאטינין המחושב עלה על 2, והיה גבוה יותר משמעותית בחולים עם יחס של 3 ומעלה.

החוקרים מסכמים וכותבים כי יש להשקיע את מירב המאמצים ליישם מדיניות המבוססת על מתן חומר ניגוד במינון נמוך ככל הניתן.

J Am Coll Cardiol 2011; 58:907-914

לידיעה במדסקייפ