התוצאות הטובות ביותר שפורסמו עד כה בנוגע לתאי גזע לטיפול בחולים עם אנגינה עמידה לטיפול פורסמו במהדורת 7 ביולי של כתב העת Circulation Research.

החוקרים מדווחים כי מהמחקר בשלב 2 עולה ישימות, בטיחות ויעילות של הטיפול. מחקרים קודמים בחולים עם אנגינה רפרקטורית לא הדגימו כל תועלת, או שהעידו על תועלת בתסמינים או במאמץ, אך כעת החוקרים הוכיחו שיפור הן בתסמינים והן במאמץ הגופני וזהו צעד משמעותי קדימה.

ברקע למחקר מסבירים החוקרים כי תאי CD34+ הינם חלק חיוני בתאי גזע ולכן נבחנו במחקרים אחרים רבים בנושא תאי גזע, אך במקרה הנוכחי, החוקרים אספו באופן ספציפי תאי CD34+. הם התמקדו בסוג תאים יחיד, מאחר שתאים אלו מגיבים לאיסכמיה ללא פקודה לעשות כן, הם מתבייתים לאזורי איסכמיה ומפרישים מגוון גורמי גדילה.

במסגרת המחקר נכללו 167 משתתפים מ-26 מרכזים רפואיים בארצות הברית, שחולקו באקראי לאחת משלוש קבוצות טיפול: מינון נמוך (100,000 תאי CD34+ לק”ג), מינון גבוה (500,000 תאי CD34+ לקילוגרם) או פלסבו.

מהתוצאות עולה כי בקבוצת הטיפול במינון נמוך של תאי גזע, שיעור אירועי אנגינה היה נמוך יותר, בהשוואה לטיפול בפלסבו (6.8 לעומת 10.9 לשבוע, לאחר שישה חודשים, ו-6.3 לעומת 11 אירועים לשבוע, לאחר 12 חודשים). בקבוצת הטיפול במינון גבוה תועד מספר אירועים קטן יותר, בהשוואה לקבוצת הפלסבו, אך ההבדל לא היה מובהק סטטיסטית.

בדומה, השיפור בסבילות הגופנית היה גדול יותר משמעותית בקבוצת הטיפול במינון נמוך, בהשוואה לקבוצת הפלסבו (139 לעומת 69 שניות לאחר שישה חודשים ו-140 לעומת 58 שניות לאחר 12 חודשים) וגדול יותר, אך לא כה מובהק, בקבוצת הטיפול במינון גבוה.

החוקרים מציינים כי התועלת המשמעותית בקבוצת הטיפול במינון נמוך לאחר שישה חודשים נשמרה לאורך זמן וגדלה מעט לאחר 12 חודשים, זאת בניגוד לממצאים ממחקרים קודמים.

לאחר 6 ו-12 חודשים, בשתי קבוצות הטיפול חלה ירידה בשימוש בניטרוגליצרין להקלה על אנגינה, בהשוואה לביקורות, אך ההבדל לא היה מובהק סטטיסטית.

שיעורי התמותה לאחר 12 חודשים עמדו על 5.4% בקבוצת הפלסבו, ללא מקרי תמותה בקבוצות החולים שטופלו בתאי גזע.

מבחינת הבטיחות, בכשליש מהמשתתפים נרשמה עליה קלה ברמות טרופונין בעת ניידות ואיסוף התאים, אך ללא כאבי חזה או שינויים בבדיקת אק”ג. שיעור העלייה בריכוז האנזים התואם להגדרות החדשות לאוטם לבבי (4.6%) היה נמוך יותר משמעותית מכפי שתואר בשלוש מטה-אנליזות קודמות בחולים שעברו התערבות מילעורית שגרתית.

חמישה משתתפים פרשו מהמחקר בעקבות מוביליזציה ואפרזיס עקב אירועים שייתכן ונבעו מפרוצדורות אלו. החוקרים קוראים לערוך מחקרים נוספים להערכת גישות חלופיות לאיסוף תאי CD34.  הם מוסיפים כי הבטיחות של זריקות לתוך שריר הלב דורשת התייחסות זהירה, מאחר שתועדו שני מקרים של התנקבות שריר הלב במהלך ההזרקות, בדומה למתואר ממחקרים קודמים.

Circ Res 2011

לידיעה במדסקייפ