הסובלים מדיכאון מתביישים בבעיה

למעלה מ-80% מעידים כי בשל הבושה אינם מדברים עם קרובים ובני משפחה על דיכאון ו-85% אף סבורים כי דיכאון לא נתפס בחברה כפי שנתפסות מחלות אחרות. 87% מהנשאלים סבורים כי הדיכאון משפיע על איכות חייהם במידה רבה עד רבה מאוד.

לדברי הפסיכיאטר ד”ר יובל בן אמנון, “האחוז הגבוה של הממאנים להכיר בבעיה מצביע על תפישה שגויה ודעות קדומות בקרב ציבור הלוקים בבעיה, בני משפחתם וסביבתם. אותן תפישות מקשות על ההבחנה בין תחושות שליליות לבין דיכאון. עם זאת, בשנים האחרונות אנו עדים בכל העולם, כמו גם בישראל, לעלייה במודעות לבעיה ומיגור והסטיגמה, דבר שתומך בממצא לפיו כמחצית האוכלוסייה שאובחנה כסובלת מדיכאון דבקה בטיפול.”

רק 30% מהסובלים מדיכאון מסוגלים להתמיד במשרה מלאה

מממצאי המחקר עולה, כי 50% מן הסובלים מהתופעה בלבד מועסקים וכי רק 30% מכלל הסובלים מדיכאון מועסקים במשרה מלאה. 70% מבין המועסקים מצהירים כי הדיכאון משפיע לשלילה במידה רבה או רבה מאוד על עבודתם בעיקר בהיבט הריכוז וההשתלבות החברתית במקום העבודה. בנוסף, 25% מהנשאלים הצהירו כי עזבו מקום עבודה או לימודים מאחר ולקו בדיכאון.

מחצית מהסובלים מדיכאון חוששים שלא יחזרו להיות עצמם לעולם

תחושות הסובלים מדיכאון העולות מן המחקר מצביעות על כך ש70% מהם חוששים אם הדיכאון יחלוף אי פעם באופן מלא, 53% חוששים כי לעולם לא “יחזרו להיות עצמם”, ו-46% חשים כי הסביבה לא מבינה את בעייתם בצורה מספקת.

באשר לטיפול בבעיה, 32% מהנשאלים העידו כי השיפור במצבם הושג בזכות השילוב בין טיפול תרופתי לתרפיה, כ-30% סבורים שהטיפול התרופתי הביא לשיפור במצבם וכ-7% בלבד מייחסים את השיפור במצבם לתרפיה.

ד”ר יובל בן אמנון: “דיכאון מוביל במקרים רבים לפגיעה ביכולת הריכוז. כמו כן, אנשים דיכאוניים מתעניינים פחות בקשרים בין אישיים ונוטים להיות מכונסים בתוך עצמם. כאשר הדיכאון לא מטופל ונמשך תקופה ארוכה עלולים שני סימפטומים אלה לפגוע בהשתלבות בחברה ולירידה משמעותית ביכולת התפקוד וביצוע המשימות שלהם, דבר אשר במקרים מסוימים מאלץ את הסובלים לשנות את אורח חייהם ומסלול הקריירה שלהם ואף להביא למצב של פליטה ממעגל העבודה. גם במקרים בהם אין פליטה ממעגל העבודה יש מימוש לא מיטבי של יכולותיו וחוזקותיו של האדם והתוצאה היא תחושה מתמשכת של החמצה ותסכול אשר תורמות להגברת הדכדוך והדיכאון. זהו מעגל קסמים שחשוב וניתן לשבור אותו”.

“הפסקה של טיפול לפני הזמן טומנת בחובה סיכונים אופייניים”, מסביר ד”ר בן-אמנון. “כך למשל, הפסקה מוקדמת של טיפול כרוכה בסיכון מוגבר לחזרת אפיזודה דיכאונית בשנה שאחרי הפסקת הטיפול וסיכון להתפתחות מהלך כרוני של הדיכאון על כל השלכותיו הגופניות, הנפשיות, החברתיות והתעסוקתיות. כמו כן, הפסקה מוקדמת מדי של טיפול תרופתי עלולה לגרום למצב של נוכחות תסמיני דיכאון “קלים” אצל אדם שחל שיפור לא מלא במצבו או ומסכנת את המטופל בהתפתחות עמידות לטיפול”.

אבחן את עצמך: האם אתה סובל מדיכאון?

האם בתקופה האחרונה הופיעו תסמינים אלה:

חשת עצבות או חסר מנוחה?

איבדת עניין בפעילויות שבעבר הסבו לך הנאה?

חלו שינויים במשקל הגוף או החלה ירידה בתיאבון?

חלו שינויים בדפוסי השינה?

חשת רגשות אשם?

הבחנת בקושי להתרכז, לזכור דברים או לקבל החלטות?

חשת עייפות או ירידה באנרגיה?

הרגשת אי שקט וחוסר מנוחה?

חשת חוסר תקווה או חוסר אונים?

היו לך מחשבות אובדניות?

1. במידה וענית 0 4 תשובות “כן”, לא נראה כי אתה סובל מהפרעה נפשית חמורה, עם

זאת, לא ניתן לשלול בוודאות קיומם של תסמיני דיכאון על פי שאלון בלבד.

לכן מומלץ להמשיך ולעקוב אחר תחושותיך ואם תחול הרעה במצבך מומלץ לפנות לייעוץ

רפואי מקצועי.

2. במידה וענית 5 תשובות “כן” ומעלה, נראה כי אתה חווה מצוקה נפשית משמעותית.

מצוקה זו עלולה להעיד על קיומה של תסמונת דיכאונית, מומלץ לפנות בהקדם לקבלת יעוץ

רפואי מקצועי. זכור שטיפול מוקדם עשוי לשפר את מצבך באופן משמעותי.