מסקירה חדשה של למעלה מ-12,000 משתתפים במחקר INTERHEART עולה כי נוכחות אב ו/או אם לאחר אוטם לבבי, הינה גורם מנבא משמעותי לאוטם לבבי עתידי בצאצא, זאת ללא תלות בגורמים התנהגותיים, ביולוגיים, פסיכוסוציאליים וגורמים גנטיים. יתרה מזאת, עוצמת הקשר בנוכחות סיפור משפחתי נותרה עקבית בחלקים שונים ברחבי העולם.
בנוכחות הורה אחד עם היסטוריה של אוטם לבבי חלה עליה של כמעט פי שתיים בסיכון לאוטם לבבי עתידי, גם לאחר תקנון לשורה של גורמי סיכון מוכחים ומספר גורמי סיכון גנטיים. כאשר ישנו סיפור משפחתי של שני הורים עם היסטוריה של אוטם לבבי, או אוטם לבבי מוקדם, הסיכון עולה בלמעלה מפי שתיים.
מחקר INTERHEART זכה לכותרות בתקשורת כאשר החוקרים דיווחו כי ניתן 90% מהסיכון הגלובאלי לאוטם לבבי ניתן לניבוי בנוכחות תשעה גורמי סיכון. עם זאת, במחקר האחרון, לא רק שהיסטוריה משפחתית של אוטם לבבי הייתה נפוצה ביותר במשתתפים שפיתחו בהמשך אוטם לבבי, בהשוואה לביקורות, אלא גם ההשפעה פחתה מעט, אם בכלל, כאשר לקחו בחשבון גורמים התנהגותיים, ביולוגיים ופסיכוסוציאליים.
הקשר נותר על כנו גם לאחר תקנון נוסף לגיל, מין ואזור מגורים.
בתת-ניתוח של מחקר INTERHEART, החוקרים העריכו את הסיכון לאוטם לבבי בהתאם לנתונים גנטיים. שוב, יחס הסיכויים בנוכחות היסטוריה משפחתית של אוטם לבבי נותר לאחר תקנון למדד הגנוטיפ. בעוד שמדד הגנוטיפ היה גבוה יותר בחולים לאחר אוטם לבבי, בהשוואה לאלו ללא אוטם לבבי, הוא לא היה גבוה יותר באלו עם היסטוריה משפחתית של אוטם לבבי בהשוואה לאלו ללא היסטוריה משפחתית כזו ממצא שעלה גם ממחקרים קודמים.
מכאן עולה כי הערכת הוריאנטים הגנטיים הנוכחיים אינה תורמת רבות מעבר לגורמי הסיכון הקליניים להערכת החולים בשלב זה. מכאן עולה כי איננו יודעים בדיוק מדוע סיפור משפחתי הינה סמן לזאת. ייתכן כי מדובר בסמן לחשיפה מרובה הכוללת, אך אינה מוגבלת לגורמים גנטיים, עם צברים במשפחות דוגמת חשיפות מוקדמות בשלב מוקדם במהלך החיים או גורמים סביבתיים.
החוקרים מאמינים כי כל החולים עם היסטוריה משפחתית צריכים לעבור הערכה קרדיווסקולארית.
השאירו תגובה
רוצה להצטרף לדיון?תרגישו חופשי לתרום!