מאת ד”ר נגה ליפשיץ

מתוצאות המחקר שפורסם ב-16 ביולי 2010 ב- Surgical Neurology International, עולה כי לחץ של כלי דם עורקי על אזור המדולה האנטרו-לטרלית במוח עלול להיות קשור להתפתחות סוכרת סוג 2.

בעבודות קודמות מצאו החוקרים כי הפרעות שונות, כולל Trigeminal neuralgia, Hemifacial spasm, מחלת מנייר וטורטיקוליס ספזמודי, עלולות לנבוע מלחץ של כלי דם על עצבים קרניאלים וניתנות לתיקון באמצעות הסרת הלחץ מהעצב. החוקרים מסבירים כי במחקר נוסף שנערך לאחרונה וכלל 15 משתתפים עם סוכרת סוג 2 והפרעה לא-קשורה באחד העצבים הקרניאלים, נמצא כי כולם סבלו מלחץ של המדולה הימנית האנטרו-לטרלית וכי לאחר שחרור הלחץ השתפר האיזון הגליקמי בחלקם.

המחקר הנוכחי כלל 10 משתתפים עם סוכרת סוג 2 ולחץ ווסקולארי ברור על המדולה הימנית הלטרלית בבדיקת MRI. גיל המשתתפים הממוצע היה 52.9 שנים (טווח 43-63 שנים), 9 היו גברים ומשך מחלת הסוכרת היה 6.8 שנים בממוצע. המשתתפים עברו ניתוח Microvascular Decompression (MVD) בגישת Retromastoid craniectomy לשחרור הלחץ מהמדולה, ובמהלך השנה לאחר הניתוח הונחו המשתתפים שלא לערוך שינוי יזום בתזונה, במשקל או ברמת הפעילות הגופנית שלהם.

החוקרים מציינים כי המחקר אושר ע”י ועדות הבקרה לאור תוצאות המחקרים הקודמים, הניסיון הרב בביצוע הניתוח (שכלל למעלה מ-6,000 ניתוחים) ושיעור התחלואה והתמותה הנמוך (0.01%) שנצפה.

מתוצאות המחקר עולה כי בבדיקת MRI שנערכה לאחר הניתוח נצפה שיפור בלחץ על המדולה ב-9 מתוך 10 המשתתפים. החוקרים מפרטים כי ב-4 משתתפים לא נצפה לחץ כלל, וב-5 נמצא לחץ קל. עם זאת, במשתתף הנותר נראה לחץ גבוה יותר לאחר הניתוח בהשוואה למצב הטרום-ניתוחי.

החוקרים מוסיפים כי 7 מ-10 המשתתפים שעברו את הניתוח הוגדרו כבעלי “תגובה טובה”, שכללה שיפור או אי-החמרה באיזון הגליקמי לאחר 12 חודשים מהניתוח. רמת ההמוגלובין A1C הממוצעת של המשתתפים אלו הייתה 8.6% לפני הניתוח, לעומת 7.1% כשנה מהניתוח. ב-3 המשתתפים הנותרים לא חלה האטה בהידרדרות מחלת הסוכרת, כאשר רמת ההמוגלובין A1C הממוצעת שלהם הייתה 8.5% לפני הניתוח ו-10.9% לאחר שנה מהניתוח.

כמו כן, למשתתפים עם תגובה טובה נצפתה ירידה של חציון רמות סוכר בצום מ-190 מ”ג/ד”ל לפני הניתוח ל-148 מ”ג/ד”ל כשנה לאחר הניתוח, בעוד שב-3 המשתתפים הנותרים עלה חציון רמות הסוכר בצום מ-206 מ”ג/ד”ל ל-247 מ”ג/ד”ל לאחר הניתוח.

במשתתפים עם תגובה טובה נצפתה ירידה קלה ברמות הסוכר כשעתיים לאחר הארוחה, מ-334.3 מ”ג/ד”ל בממוצע לפני הניתוח ל-291.5 מ”ג/ד”ל בממוצע לאחר שנה מהניתוח. לעומתם, במשתתפים הנותרים נצפתה עלייה משמעותית של רמות הסוכר שעתיים לאחר הארוחה, מ-321.5 מ”ג/ד”ח ל-434.1 מ”ג/ד”ל לאחר שנה מהניתוח.

החוקרים מציינים כי מדד מסת הגוף (BMI) של המשתתפים עם תגובה טובה לניתוח היה 27.9 ק”ג/מ2, בעוד שה-BMI של משתתפים ללא תגובה לניתוח היה 34.3 ק”ג/מ2. כמו כן, בכל המשתתפים נצפתה ירידה ברמות האינסולין בצום לאחר שנה מהניתוח, והחוקרים מסבירים כי הסיבה לירידה ברמות האינסולין בקבוצת הלא-מגיבים אינה ברורה.

לאור תוצאות המחקר מסכמים החוקרים כי ב-7 מ-10 משתתפים עם סוכרת סוג 2 מתקדמת ולחץ עם המדולה מימין, נצפה שיפור משמעותי באיזון הגליקמי לאחר ניתוח MVD. כעת מתכננים החוקרים לערוך מחקר רחב היקף לבדיקת הממצאים.

במאמר מערכת שפורסם בתגובה, מציינים הכותבים כי ייתכן ובעיה ווסקולארית במערכת העצבים המרכזית עלולה לגרום להופעת סוכרת סוג 2. עם זאת, לאור היקף המחקר המצומצם דרושים מחקרים נוספים בנושא, לתיקוף הממצאים ולהבנת המנגנון הפיזיולוגי.

Surg Neurol Int, 2010.

לידיעה במדסקייפ

הערת מערכת:

אתם מוזמנים לבית הספר לסוכרת לשאלות ודיון נוסף בנושא משמעויות המחקר.