בקרב מבוגרים עם חסך שינה כרוני תועד סיכון מוגבר להתפתחות לופוס, עם השפעות בולטות יותר באלו הסובלים מדיכאון או כאב גופני, כך עולה מנתונים חדשים שפורסמו בכתב העת Arthritis Care & Research.

ברקע למחקר מסבירים החוקרים כי חסך שינה הינו גורם סיכון משמעותי לתחלואה ששכיחותו מצויה במגמת עליה ברחבי העולם. אחד האתגרים בהערכת הקשר בין משך השינה ובין לופוס נובע מנוכחות ערפלנים אפשריים רבים וגורמים שונים העשויים להשפיע על הקשר ואותם יש לקחת בחשבון, כולל כאב, דיכאון, עבודת משמרות ומצב הורמונאלי.

להערכת ההשפעה של חסך שינה כרוני על התפתחות לופוס, החוקרים בחנו את הנתונים משני מדגמי Nurses’ Health Study, אשר הוקמו בשנת 1976 ו-1989 וכללו 121,700 ו-116,430 אחיות מוסמכות נשואות, בהתאמה. המשתתפות קיבלו שאלונים בדואר להערכת פרטים אודות אבחנת מחלות חדשות ואורחות חיים. נשים עם אבחנה של לופוס או מחלת רקמת חיבור אחרת לפני המחקר לא נכללו בניתוח הנתונים.

משתתפות בשתי הקבוצות מסרו פרטים אודות המספר הכולל של שעות שינה בפועל במהלך 24 שעות. התגובות נעו בין 5 שעות ומטה ועד 11 שעות ומעלה. החוקרים העריכו את הממוצע המצטבר של שעות השינה ע”י סיכום שעות שינה אופייניות וחלוקה במספר ההערכות עליהן דיווחה הנשאלת. הממוצעים המצטברים סווגו לקטגוריות: עד 5 שעות, 5-6 שעות, 6-7 שעות, 7-8 שעות ולמעלה מ-8 שעות.

החוקרים בחנו את הרשומות הרפואיות של נשים עם אבחנה עצמית של לופוס במטרה להבטיח כי הן ענו על הקריטריונים לאבחנת לופוס לפי ה-American College of Rheumatology משנת 1997.

המחקר כלל 186,072 נשים עם 187 מקרים חדשים של לופוס לאור מעקב כולל של למעלה מ-4.2 מיליון שנות-אדם.

מהנתונים עולה כי חסך שינה כרונית, אשר הוגדר כשינה עד חמש שעות בלילה, לווה בסיכון מוגבר להתפתחות לופוס, בהשוואה לאלו שישנו בממוצע 7-8 שעות בלילה (יחס סיכון מתוקן של 2.47, רווח בר-סמך 95% של 1.29-4.75). הקשר נותר גם לאחר תקנון לעבודת משמרות, כאב גופני ודיכאון (יחס סיכון מתוקן של 2.13, רווח בר-סמך 95% של 1.11-4.10).

החוקרים מדווחים עוד כי לא תועדה אינטראקציה אדטיבית בין חסך שינה ובין כאב גופני חמור יותר, אשר הוגדר כמדד SF-36 של למעלה מ-75 נקודות 0 עם שיעור מיוחס של 64% (רווח בר-סמך 95% של 40-87%). יחס הסיכון ללופוס עמד על 2.97 (רווח בר-סמך 95% של 1.86-4.75) בחולים עם שני גורמי הסיכון, בהשוואה לחולים ללא גורמי הסיכון.

עוד תועדה אינטראקציה בין חסך שינה ובין דיכאון, עם שיעור מיוחס של 68% (רווח בר-סמך 95% של 49-88%) ויחס סיכון של 2.82 (רווח בר-סמך 95% של 1.64-4.85) ללופוס, בהשוואה לאלו ללא לופוס.

ממצאי המחקר מעידים על קשר בין חסך שינה ובין הסיכון ללופוס, עם החמרה אפשרית בחולים עם היסטוריה של דיכאון וכאב גופני. דרושה הבנה טובה יותר של המנגנונים המערבים את מערכת החיסון ומערכת העצבים ועשויים לעמוד בבסיס האינטראקציה המורכבת בין דיכאון, כאב, שינה, עבודת משמרות ומחלות אוטואימוניות.

Arthritis Care Res, Dec 2022

לידיעה ב-Healio