ממחקר פיילוט להערכת שתי טמפרטורות יעד לקירור חולים לאחר דום לבבי פתאומי עולה כי קירור לטמפרטורה נמוכה יותר של 32 מעלות צלזיוס, עשויה להביא לשיפור התוצאות, בהשוואה לקירור החולים לטמפרטורה של 34 מעלות צלזיוס. ממצאי המחקר פורסמו במהלך הכנס המדעי מטעם ה-American Heart Association וכן בכתב העת Circulation.

ידוע כי השראת היפותרמיה לאחר החייאה עקב דום לב מביאה לשיפור התוצאות הנוירולוגיות בשורדים. הנחיות ה-AHA וה-International Liaison Committee on Resuscitation ממליצות על קירור תרפויטי ל-32-34 מעלות צלזיוס, אך הטמפרטורה האופטימאלית אינה-ידועה.

מומחים בתחום מסבירים כי המחקר הקטן מספרד הראה כי בחולים עם קצב המתאים למכת חשמל, אותם מקררים לטמפרטורה נמוכה יותר, התוצאות טובות יותר, בהשוואה לחולים בהם הקירור נעשה לטמפרטורה פחות קרה, ולכך חשיבות רבה. עם זאת, עדיין לא ידוע מהו משך הקירור הנדרש, לא ידוע באילו תרופות לבחור במצבים אלו.

במחקר נכללו 36 מבוגרים עם דום לב מחוץ לכותלי בית החולים, בנוכחות עדים, במרווח של פחות משעה בין הקריסה ועד חזרת סירקולציה עצמונית, וקצב ראשוני מתועד המתאים למכת חשמל (פרפור פרוזדורים או טכיקרדיה חדרית ללא-דופק) או אסיסטולה חולקו לקירור ל-32 מעלות צלזיוס או 34 מעלות צלזיוס.

כל החולים קוררו באמצעות עירוי תוך-ורידי של סיליין קר מתחת ל-8 מעלות צלזיוס ולאחר מכן הכנסת צנתר שמוקם בווריד הנבוב התחתון, דרך הוריד הפמוראלי שחובר למערכת Thermogard XP Temperature Management System. המערכת כוללת משאבה המעבירה סיליין מקורר וסטרילי מהמכשיר החיצוני דרך בלונים על הצנתר, כך מאפשרת קירור של הדם.

קירור נקבע לקצב מקסימאלי עם יעד טמפרטורה של 32 או 34 מעלות צלזיוס, בהתאם להקצאה האקראית. טמפרטורת המטרה נותרה למשך 24 שעות ולאחר מכן בוצע חימום מחדש מבוקר במשך 12-24 שעות.

התוצא העיקרי היה שיעורי ההישרדות ללא תלות חמורה לאחר שישה חודשים. שמונה מבין 18 החודשים בקבוצת הטיפול ל-32 מעלות צלזיוס (44.4%) ענו על תוצא הסיום העיקרי, זאת בהשוואה לשניים מבין 18 חולים בקבוצת הטיפול ל-34 מעלות צלזיוס (11.1%), הבדל שלא היה מובהק סטטיסטית.

עם זאת, כאשר החולים נבחנו לפי תתי-קבוצות וסווגו לאלו עם מקצב ראשוני של אסיסטולה ואלו עם קצב המתאים למכת חשמל, ניתן היה לראות כי חולים עם אסיסטולה מתו בתוך שלושים ימים. אך שמונה מבין 13 חולים עם מקצב ראשוני המתאים למכת חשמל, שחולקו לקירור לטמפרטורה של 32 מעלות צלזיוס, שרדו ללא תלות חמורה לאחר שישה חודשים, בהשוואה לשישה חודשים, בהשוואה לשניים מבין 13 חולים שחולקו לקירור לטמפרטורה של 34 מעלות צלזיוס (15.4%, p=0.029).

היארעות הסיבוכים הייתה דומה בשתי הקבוצות, למעט פרכוסים קליניים, שהייתה נמוכה יותר בחולים שחולקו לטיפול לטמפרטורה של 32 מעלות צלזיוס. מנגד, זוהתה מגמה לפיה שיעורי ההיארעות של ברדיקרדיה היו גבוהים יותר עם קירור לטמפרטורה של 32 מעלות צלזיוס.

מהממצאים עולה כי קירור לטמפרטורה של 32 מעלות צלזיוס עשוי להביא לשיפור התוצאות בחולים לאחר דום לב מחוץ לכתלי בית החולים, משנית לפרפור חדרים או טכיקרדיה חדרית ללא-דופק. הם קוראים לערוך מחקרים נוספים במטרה להבין את היעד האופטימאלי של היפותרמיה במצבים אלו.

Circulation 2012

לידיעה במדסקייפ