במחקר רחב היקף שהוצג בכנס הליגה נגד ראומטיזם (EULAR) הראו החוקרים מימצאים מרשימים לפיהם שימוש בתרופות חוסמות TNF בחולי דלקת מפרקים שגרוניתית (RA) קשור לירידה מובהקת ומשמעית קלינית בסיכון לתחלואה קרדיווסקולרית, וזאת בהשוואה למטופלים שנטלו תרופות שאינן מקבוצת חוסמי ה-TNF .
הקשר היה חזק יותר ככל שמשך תקופת החשיפה לחוסמי TNF היה גדול יותר.
המחקר עקב אחר הסיכון הקרדיווסקולרי המשולב (אוטם שריר הלב, תעוקה לא יציבה, אי ספיקת לב, שבץ). נמצא כי לא הייתה הפחתה בסיכון לשבץ, אך הייתה ירידה בסיכון במדד המשולב.
החוקרים זיהו כ-110,000 מבוגרים מתוך מאגר מידע אמריקאי עם נתונים לתקופה 2003 עד 2010 שהיו להם לפחות שתי אבחנות לפי ICD9 ל-RA וכן לפחות קבלת מרשם אחד לתרופות מקבוצת ה-TNF (כ-39,000 מטופלים), מתוטרקסט (45,000) ותרופות אחרות ממשפחת ה-DMARD (כ-26,000 מטופלים).
המעקב אחר המטופלים היה מיום קבלת המרשם עד לאבחנה קרדיווסקולרית על רקע אישפוז או עד לסיום תכנית ביטוח הבריאות שלהם או עד 6 חודשים לאחר הפסקת השימוש בתרופה – המוקדם מביניהם.
בסה”כ דווחו 1,743 מקרים (1.6%) של אירועים קרדיווסקולרים. האנליזה הראתה שמטופלים בחוסמי TNF היו בסיכון קרדיווסקולרי מופחת, בהשוואה למטופלים בתרופות האחרות. יחס הסיכון היה 0.87 בטווח בר סמך של 0.8 ל-0.96 .
למתרוטקסט ותרופות DMARD אחרות לא היה קשר לסיכון קרדיווסקולרי .
כאשר נבדק הסיכון למרכיבי המדד הקרדיווסקולרי המשולב נמצא שהשימוש ב-TNF היה קשור לסיכון מופחת לאוטם שריר הלב של 0.8 (בטווח בר סמך של בין 0.67 ל-0.95 ).
לאחר התאמות לגורמים נוספים (דמוגרפיים, שימוש בתרופות אחרות, תחלואת רקע ועוד) בוצעה רגרסיה אשר חזתה כי שימוש בחוסמי TNF יפחית אירועים קרדיווסקולרים בשיעורים של 24% , 42% ו-56% למשך שנה אחת, שנתיים ושלוש בהתאמה, בהשוואה לשימוש בתרופות אחרות ל-RA .
תוצאות דומות ואף “חזקות” מעט יותר התקבלו כאשר הניתוח הסטטיסטי בוצע עבור מטופלים מעל גיל 50 .
החוקרים מציינים שהקשר בין RA לתחלואת לב ידוע ומוכר, וקשור ככל הנראה למצב הדלקתי ב-RA שגורם להתפתחות/האצה של תחלואה קרדיווסקולרית. מחקרים אפידמיולוגיים הראו שבמהלך 10 השנים הראשונות מאז אבחנת ה-RA הסיכון להתקף לב כמעט כפול בהשוואה לאוכלוסיה ללא RA .
החוקרים מדגישים כי מכיוון שהטיפול בחוסמי TNF הפך להיות טיפול הבחירה לחולים שאינם מגיבים היטב למתוטרקסט, יש לראות בירידה בסיכון הקרדיווסקולרי שנצפתה במחקר זה כ”בונוס” נוסף לטיפול שהוכיח עצמו בהפחתת הסימפטומים של RA .
לחוקרים לא ברור מדוע ההשפעה המיטיבה על הלב אינה קיימת גם על המוח במניעת שבץ, ומשערים כי ייתכן שהדבר נובע מכך שבקבוצות הגיל של חולי RA הנוכחות של שבץ עדיין נדירה ולכן לא ניתן היה לצפות בהבדל בסיכון.
European League Against Rheumatism (EULAR) Congress 2012: Abstract OP0002. Presented June 6, 2012.
e-Med Tools
קצר קולע וממוקד
e-Med סמינרים
אי-מד תחקירים
Medscape Tools
Journal Club
מרכזי מידע ושירות
Facebook
מידע למפרסם
מאגר תרופות
מאגר אנשי המקצוע
אינדקס שימושי
חדשות משה"ב
eMed HealthClub
מחקרים קליניים
השאירו תגובה
רוצה להצטרף לדיון?תרגישו חופשי לתרום!