מעדויות משלושה מחקרים עולה כי טיפול באספירין עשוי להפחית את הסיכון לתמותה על-רקע מחלות ממאירות ועשוי להפחית או למנוע את הסיכון לגרורות מרוחקות.

במחקר הראשון, שפורסם בכתב העת Lancet, ערכו החוקרים השוואה בין טיפול יומי באספירין ובין אי-מתן טיפול למניעת אירועים וסקולאריים ומצאו כי טיפול באספירין הפחית את הסיכון לתמותה לא-וסקולארית בכל 51 המחקרים שנבחנו (1021 לעומת 1173 מקרי תמותה; יחס סיכויים של 0.88, p=0.003). כאשר החוקרים בחנו את הנתונים מ-34 מחקרים (קרוב ל-70,000 חולים) שיעורי התמותה עקב מחלות ממאירות היו נמוכים יותר בקרב מטופלים באספירין, בהשוואה לקבוצת הביקורת (562 לעומת 664 מקרי תמותה, יחס סיכויים של 0.85, p=0.008).

החוקרים מציינים כי למרות שהירידה בסיכון לאירועים וסקולאריים שתוארה במחקרים אלו, תוארה גם עליה בסיכון לדימומים מג’וריים, עם ירידה בסיכונים אלו עם הזמן, כך שבסופו של דבר נותר רק סיכון מופחת לממאירות לאחר שלוש שנים.

לאור השיעורים הנמוכים מאוד של אירועים וסקולאריים במחקרים שפורסמו לאחרונה בנושא אספירין כמניעה ראשונית, מניעת מחלות ממאירות עשויה להיות סיבה עיקרית למתן טיפול באספירין בתנאים אלו.

במחקר השני, שפורסם גם הוא בכתב העת Lancet, החוקרים בחנו את הנתונים מחמישה מחקרים אקראיים שבחנו את הטיפול היומי באספירין (75 מ”ג ומעלה) למניעת אירועים וסקולאריים בבריטניה. מדגם המחקר כלל כ-17,000 משתתפים, 987 מהם עם אבחנה חדשה של ממאירות סולידית במהלך 6.5 שנות מעקב.

טיפול באספירין הפחית את הסיכון לממאירות עם גרורות מרוחקות (יחס סיכון של 0.64, p=0.001). חלה ירידה של 36% בסיכון לממאירויות עם גרורות מרוחקות, עם ירידה של 46% בסיכון לאדנוקרצינומה (p=0.0007). בחולים עם אדנוקרצינומה ללא פיזור משני בעת האבחנה הראשונית ושנותרו במחקר עד לאבחנה או לאחריה, הטיפול באספירין הפחית את הסיכון לגרורות במהלך המעקב בשיעור של כ-70%.

טיפול באספירין הפחית את שיעורי התמותה עקב מחלות ממאירות בחולים שאובחנו עם אדנוקרצינומה, בעיקר באלו ללא גרורות בעת האבחנה (יחס סיכון של 0.50, p=0.0006). אספירין גם הפחית את הסיכון הכולל לאדנוקרצינומה פטאלית (יחס סיכויים של 0.65, p=0.0002), אך לא את הסיכון לממאירויות פטאליות אחרות (יחס סיכון של 1.06, p=0.64). השפעות אלו לא היו תלויות בערפלנים דוגמת גיל ומין, אך התועלת האבסולוטית הייתה גדולה יותר במעשנים.

במחקר השלישי, שתוצאותיו פורסמו ב-Lancet Oncology, בחנו החוקרים את ההשפעה של אספירין על גרורות, אך בגישה שונה. הם השוו את ההשפעות של אספירין על הסיכון לתמותה ספציפית על-רקע ממאירות במהלך עשרים שנים, בין מחקרים תצפיתיים ומחקרים אקראיים.

תוצאות מחקרים תצפיתיים היו דומות לתוצאות מחקרים אקראיים, והדגימו כי טיפול קבוע באספירין הפחית את הסיכון ארוך הטווח למספר ממאירויות וגרורות מרוחקות.

בשישה מחקרים אקראיים, טיפול באספירין לווה בירידה עקבית בסיכון במהלך עשרים שנים לתמותה עקב סרטן מעי גס ורקטום, בהשוואה לקבוצת הביקורת (יחס סיכויים של 0.58, P=0.0002). ב-26 מחקרים מקרי-ביקורת, כל טיפול באספירין לווה בסיכון מופחת לסרטן מעי גס ורקטום (יחס סיכויים של 0.67, p<0.0001).

ב-17 מחקרים מקרי-ביקורת, טיפול קבוע באספירין לווה בהפחתת הסיכון לסרטן מעי גס ורקטום (p<0.0001). במחקרים האקראיים, תוארה קורלציה טובה בין ההשפעה של טיפול יומי באספירין ובין הסיכון לתמותה במהלך עשרים שנים עקב סרטן מעי גס ורקטום (יחס סיכויים של 0.58, p=0.0002).

החוקרים מצאו ירידה דומה בסיכון לסרטן הוושט, הקיבה, מרה ושד, והערכות ההשפעה של אספירין על ממאירויות פרטניות במחקרים מקרי-ביקורת עמדה בקורלציה משמעותית עם אלו שתוארו במחקרים אקראיים. ההשפעה הגדולה ביותר תוארה עם ממאירויות במערכת העיכול.

בחמישה מחקרים, טיפול קבוע באספירין לווה בירידה בשיעור הממאירויות עם גרורות מרוחקות (יחס סיכויים של 0.69, p<0.0001); בשבעה מחקרים, לא תואר קשר עם ירידה בפיזור מקומי (יחס סיכויים של 0.98, p=0.71). ממצאים אלו עלו בקנה אחד עם תוצאות מחקרים אקראיים.

החוקרים קוראים לערוך מחקרים נוספים במטרה להבין טוב יותר את הנושא.

Lancet. Published online March 21, 2012

Lancet. Published online March 21, 2012

Lancet Oncol. Published online March 21, 2012

לידיעה במדסקייפ