ממחקר פרוספקטיבי חדש עולה כי לפעילות גופנית מבוקרת השפעה חיובית בחולים עם יתר לחץ דם ריאתי כרוני, גם בחולים עם מחלה חמורה, אם כי פעילות זו אינה נטולת סיכונים לחלוטין.

במרבית המקרים תועד שיפור משמעותי באיכות החיים של החולים, במרחק ההליכה לשש דקות, בשיא צריכת החמצן, ביכולת התפקודית והגופנית ובמדדים אחרים להערכת סיבולת לב-ריאה.

עם זאת, במהלך שלושת השבועות הראשונים לאימונים, כ-14% מהחולים סבלו מסיבוכים. כ-4% מאירועים אלו היו חמורים, כולל סינקופה ופרה-סינקופה. מהתוצאות עולה כי אימונים גופניים בחולים עם יתר לחץ דם ריאתי מהווים תוספת יעילה, אך לא בטוחה לחלוטין, לטיפול , ויש להקפיד על ניטור הדוק וביצוע האימונים תחת השגחה.

מדגם המחקר כלל 183 משתתפים: 87 (47.5%) עם יתר לחץ דם ריאתי אידיופתי או תורשתי, 46 (25.1%) עם יתר לחץ דם ריאתי נרכש, 31 (16.9%) עם יתר לחץ דם ריאתי על רקע מחלה תרומבואמבולית כרונית והיתר (10.4%) עם יתר לחץ דם עקב מחלה נשימתית (11 חולים) או מחלה של הלב השמאלי (8 חולים).

בתחילת המחקר, המצב התפקודי של 18 חולים (9.8%) , כפי שנקבע לפי WHO-FC (World Health Organization-Functional Class) היה בשלב IV, עדות לשלב החמור ביותר של יתר לחץ דם ריאתי, 137 חולים (74.9%) היו בשלב III , 26 (14.2%) בשלב II ורק שני חולים (1.1%) היו בשלב I לפי סיווג WHO-FC.

כל החולים סבלו ממחלה יציבה וקיבלו טיפול תרופתי אופטימאלי למשך לפחות חודשיים, טרם התחלת המחקר.במשך שבעה ימים בשבוע, לאורך שלושה שבועות, למשך לפחות 90 דקות ביום, הם לקחו חלק בתכנית אימונים שתוכננה במיוחד עבורם. התכנית נערכה בבית החולים ותחת השגחה הדוקה של פיזיותרפיסטים, רופאים המומחים ברפואת שיקום ומומחים ליתר לחץ דם ריאתי.

האימונים כללו רכיבה על אופניים בעומס עבודה נמוך, כמו גם הליכה, אימון קבוצות שרירים יחידות באמצעות משקלים קלים, ואימונים נשימתיים. לאחר שלושת השבועות הראשונים, המשתתפים המשיכו באימונים בביתם, עם ביצוע אימונים לפחות 30 דקות ביום, חמישה ימים בשבוע, למשך 12 שבועות נוספים.

בהשוואה למצב בתחילת המחקר, ממוצא מרחק ההליכה לשש דקות עלה משמעותית לאחר שלושה שבועות ו-15 שבועות של תרגילים (68 מטרים ו-78 מטרים, בהתאמה, P<0.001). לאחר שלושה שבועות אימונים, 22% מאלו שהיו בשלב IV לפי WHO-FC השתפרו לשלב III (p<0.001) ו-6% מאלו שהיו בשלב III השתפרו לשלב II. החוקרים ציינו כי דרגת השיפור עשויה להשתנות עם מצב החולים בתחילת האימונים הגופניים.

לדברי החוקרים, ייתכן כי ישנה הערכת-יתר של ההשפעות של אימונים גופניים לאחר 15 שבועות, מאחר שהיה חסר מידע אודות כ-40% מהמשתתפים שלא הגיעו להערכה האחרונה ובהם נרשמה עליה קטנה ב-10% במרחק ההליכה לשש דקות לאחר שלושה שבועות.

26 מבין 183 החולים (14%) סווגו כחולים שלא הגיבו לטיפול (כלומר, לא נרשם שיפור של למעלה מ-5% או שנרשמה ירידה במרחק הליכה לשש דקות לאחר 3 או 15 שבועות אימונים).

במהלך שלושת שבועות האימונים בבית החולים, סיבוכים נרשמו ב-25 חולים (13.6%), עם אירועים חמורים ב-4.4% שכללו סינקופה בשני חולים ופרה-סינקופה בשישה חולים. שני חולים אובחנו עם אירועי טכיקרדיה על-פרוזדורית, שאירעו במהלך הפעילות וחלפו עצמונית.

לא תוארו סיבוכים חמורים נוספים במהלך האימונים הביתיים, למרות שהחוקרים מדגישים כי אינם יכולים לשלול הופעת סיבוכים נוספים כאשר ממשיכים בפעילות הגופנית בבית. כל החולים דיווחו כי האימונים הגופניים הביאו לכך שהיו מודעים יותר ליכולות שלהם ולמגבלות הגופניות.

הם מדגישים כי אין להתחיל באימונים גופניים בסביבה לא-מבוקרת ולא-מנוטרת כיאות. יש להדריך את החולים כיצד לבצע תרגילים גופניים בבטחה בביתם.

Eur Respir J 2012

לידיעה במדסקייפ