נתוני מחקר שפורסמו בכתב העת Journal of Applied Toxicology מקלים מעט מהחשש בנוגע לשימוש בדאודורנטים ונוגדי-זיעה. עם זאת, ייתכן כי הממצאים מעלים שאלות וסוגיות אחרות.

הנושא המרכזי של המחקר נגע להשפעות חשיפה לפרבנים (Alkyl Esters p-Hydroxybenzoic Acid), המצויים בשימוש נרחב כחומר משמר בתכשירים תרופתיים, מוצרי מזון ומוצרי קוסמטיקה. לפני כעשר שנים החלו להופיע מחקרים לפיהם לפרבנים תכונות אסטרוגניות, כאשר ידוע כי לאסטרוגן תפקיד מרכזי בהתפתחות, גדילה והתקדמות של סרטן שד.

במחקר הנוכחי מבריטניה בחנו החוקרים 160 דגימות שד שנלקחו מ-40 נשים שעברו כריתת שד בשל סרטן שד ראשוני. הם מצאו כי ב-99% מהדגימות היו שרידים של לפחות פרבן אחד, וכי ב-60% היו שרידים של חמישה פרבנים שונים. חשוב מזאת, שבע מהנשים דיווחו כי מעולם לא השתמשו במוצרים מתחת לבית השחי. מכאן עולה כי מקור הפרבנים היה ממוצרים אחרים.

במחקר הנוכחי ובמחקרים קודמים לא ניתן היה לזהות את מקור הפרבנים; כמו כן, לא ברור אם שרידי הפרבנים נבעו מהצטברות ארוכת-טווח, חשיפה נוכחית, או שילוב של השניים.

במחקרם מצאו החוקרים היארעות לא-פרופורציונאלית של סרטן שד ברביע החיצוני העליון של השד. בכל 40 הנשים, רמות n-Propylparaben היו גבוהות יותר באזור ביתר השחי, בהשוואה לאזורים האחרים.

מספר מחקרים שפורסמו בעשורים האחרונים דיווחו כי מספר גבוה באופן לא-פרופורציונאלי של גידולי שד בנשים מתפתחים ברביע החיצוני העליון של השד, כאשר לא נמצא הסבר לממצא זה. שיעור זה גדל לאורך השנים בבריטניה וכעת עולה על 50% מממאירויות השד.

מומחים בתחום שלא לקחו חלק במחקר מסבירים כי נוכחות אסטרים שלמים מכוונת יותר לחשיפה דרך העור. חשיפה פומית הביאה להמרה מהירה יותר של אסטרים למטבוליט הנפוץ p-Hydroxybenzoic acid במעי ובכבד. מפל הריכוזים השונים בין אזורים שונים בשד, עם הכמות הגבוהה ביותר בבית השחי, עולה בקנה אחד עם חשיפה עורית.

החוקרים בחנו במסגרת המחקר את הריכוז של חמישה פרבנים בארבעה אתרים סמוכים בשד האישה, מבית השחי לעצם החזה, באמצעות דגימות רקמה שנאספו בין 2005-2008.

כאמור, החוקרים מצאו כי פרבן אחד, לכל הפחות, היה נוכח ב-158 מבין 160 דגימות (99%) וכי כל חמשת הפרבנים זוהו ב-96 מבין 160 הדגימות (60%). חציון הערך של כלל הפרבנים ברקמת השד היה 85.5 ננוגרם לגרם. רמה זו גבוהה פי ארבעה מזו שתועדה במחקר קודם (20.6 ננוגרם לגרם).

הערכים הגבוהים ביותר היו של n-Propylparaben (16.8 ננוגרם לגרם) ו-Methylparaben (16.6 ננוגרם לגרם. הערכים היו נמוכים יותר משמעותית עבור n-Buytlparaben (5.8 ננוגרם לגרם), Ethylparaben (3.4 ננוגרם לגרם) ו-Isobutylparaben (2.1 ננוגרם לגרם).

מומחים קובעים כי דרושים מחקרים נוספים בתחום. עלו שאלות בנוגע לבטיחות, מאחר שפרבנים נספגים דרך העור וניתן לזהות שרידים ברקמות שונות, כולל רקמת השד. לפרבנים תכונות אסטרוגניות חלשות, הורמון חשוב בהתפתחות סרטן השד. לא נערכו מחקרים שהוכיחו כי ריכוז הפרבנים ברקמת השד מנשים עם סרטן שד גבוה מהריכוז ברקמת שד של נשים ללא סרטן שד.

J Appl Toxicol. Published online January 12, 2012

לידיעה במדסקייפ