מתוצאות מחקר חדש שהוצגו בכנס ה-13 בנושא International Conference on Malignancies in AIDS and Other Acquired Immunodeficiencies עולה כי במושתלים חיוביים לנגיף HIV, לא חלה התקדמות בזיהום הנגיפי בעקבות טיפול התרופות לדיכוי חיסוני, שנועדו למנוע את דחיית השתל. עם זאת, שיעורי היארעות דחיית שתל היו גבוהים בהרבה.

במסגרת המחקר ביקשו החוקרים להעריך את ההשפעה של זיהום HIV על הישרדות ותפקוד השתל, לבחון את ההשפעה של השתלה וטיפול דיכוי-חיסוני לאחר-השתלה על התקדמות HIV וסמנים לתפקוד מערכת החיסון ופעילותה, ולתאר את האינטראקציה הפרמקוקינטית בין תרופות לדיכוי חיסוני ותרופות אנטי-רטרוויראליות.

מדגם המחקר כלל 150 מושתלי כליה ו-125 מושתלי כבד ב-18 מרכזים ברחבי ארצות הברית, עם מעקב בן 3-4 שנים. בכל החולים במחקר רמות CD4+ עמדו על מעל 200 תאים לממ”ק במושתלי כליה ומעל 100 תאים לממ”ק במושתלי כבד. בקבוצת מושתלי כליה, העומס הנגיפי לא היה ניתן לזיהוי בזמן שהחולים קיבלו טיפול אנטי-ויראלי. במושתלי כבד הותר עומס נגיפי מדיד, כל עוד הרופא האחראי לטיפול בנגיף קבע כי ניתן לדכא את הזיהום לאחר ההשתלה. המחקר לא כלל חולים עם זיהומים אופורטוניסטים, שאינם ניתנים לטיפול.

מבין 150 מושתלי הכליה, 20% היו נגועים גם בנגיף HCV (Hepatitis C Virus) בתחילת המחקר. חציון המעקב היה 3.6 שנים. אחד מכל ארבע חולים אובחן לפני ההשתלה עם זיהום אופורטוניסטי.

החוקרים מדווחים כי בקרב 150 מושתלי הכליה, נותר דיכוי של נגיף HIV ורמות CD4 נותרו יחסית יציבות. כאשר נעשה שימוש ב-ATG (Antithymocyte Globulin), ספירות CD4 נעלמו לכשנה ועדיין מספר הזיהומים האופורטוניסטים היה מינימאלי בשנה שנדרשה עד לחזרת ספירת תאי CD4. החוקרים זיהו היארעות מוגברת של זיהומים חיידקיים חמורים (עליה של כפי שתיים), באלו עם היעלמות תאי CD4. לאחר שנה אחת ולאחר שלוש שנים, שיעורי הישרדות החולים והשתל היו דומים לשיעורים באוכלוסיה הכללית.

בעיניי החוקרים, הבעיה העיקרית הינה שיעורי היארעות גבוהים פי 2-3 של דחיית שתל , בהשוואה למושתלים ללא זיהום בנגיף HIV. לשם כך, בקרוב צפויים מחקרים להערכת הנושא.

בהשוואה לחולים עם זיהום בנגיף HBV (Hepatitis B Virus) בלבד, במושתלי כבד עם זיהום בנגיף HIV וזיהום בנגיף HBV התוצאות היו דומות במהלך חמש שנים. החוקרים רואים בכך הוכחה כי הבעיה אינה בזיהום בנגיף HIV.

עם HCV הסיפור שונה, כאשר שיעורי ההישרדות לאחר שלוש שנים בחולים עם זיהום משולב בנגיף HIV ו-HCV עמדו על 64%, בהשוואה ל-75% בקבוצת החולים עם זיהום בנגיף HCV בלבד.

לאחר שלוש שנים, שיעורי הישרדות השתל בחולים עם זיהום משולב עמדו על 59%, בהשוואה ל-67% באלו עם זיהום בפתוגן יחיד. שיעורי היארעות דחיית שתל בחולים עם זיהום משולב ב-HIV ו-HCV היו גבוהים פי שתיים, כאשר מחצית מאירועי הדחייה אירעו בשלב מוקדם.

החוקרים כותבים כי המסר העיקרי הוא כי אין התקדמות בזיהום HIV בחולים מושתלים ואין עליה בשיעורי ההיארעות של ממאירויות על-רקע מחלת איידס.

מתוך הכנס ה-13 בנושא International Conference on Malignancies in AIDS and Other Acquired Immunodeficiencies

לידיעה במדסקייפ