סטודנטים

הנחיות חדשות מטעם ה-ACP למניעת תרומבואמבוליזם ורידי בחולים מאושפזים (Ann Intern Med)

טרם התחלת טיפול למניעת תרומבואמבוליזם ורידי, על רופאים להעריך את הסיכון לתרומבואמבוליזם ודימומים, כך לפי קווים מנחים חדשים מטעם ה-ACP (American College of Physicians) שפורסמו במהדורת 1 בנובמבר של כתב העת Annals of Internal Medicine.

לדברי החוקרים, העדויות אינן תומכות במתן טיפול מניעתי שגרתי לחולים המאושפזים בשל מחלות פנימיות, כולל שבץ מוחי. במידה וחולה מסוים בסיכון לתרומבואמבוליזם ורידי, מומלץ טיפול בהפרין או מדללי דם אחרים, אלא אם הסיכון לדימום עולה על התועלת הצפויה.

המלצות ספציפיות מטעם ה-ACP:

1.      טרם התחלת טיפול מניעתי לתרומבואמבוליזם ורידי, מומלץ להעריך את הסיכון לתרומבואמבוליזם ודימומים בחולים המאושפזים מסיבות לא-כירורגיות, כולל חולים עם שבץ מוחי וחולים עם מחלות פנימיות (דירוג: המלצה חזקה, עדויות באיכות בינונית).

2.      במידה והסיכון המשוער לדימום אינו עולה על התועלת הצפויה, מומלץ מתן טיפול תרופתי למניעת תרומבואמבוליזם ורידי בחולים עם שבץ מוחי וחולים אחרים המאושפזים במחלקות פנימיות, עם מתן הפרין או תרופה דומה (דירוג: המלצה חזקה, עדויות באיכות בינונית).

3.      המלצה כנגד מתן טיפול מניעתי מכאני עם GCS (Graduated Compression Stocking) למניעת תרומבואמבוליזם ורידי (דירוג: המלצה חזקה, עדויות באיכות בינונית).

איגוד ה-ACP אינו תומך בשימוש באמצעים המעודדים התערבות מניעתית אוניברסאלית כנגד תרומבואמבוליזם ורידי, ללא תלות בסיכון המשוער של חולים מאושפזים.

מאחר שאין נוסחה מקובלת לזיהוי מאושפזים לא-כירורגיים הצפויים לתועלת מטיפול מונע לתרומבואמבוליזם ורידי, מומלץ להותיר את ההחלטה לשיקול הדעת של הרופא.

פאנל המומחים סקר את המחקרים הרלבנטיים שפורסמו בין השנים 1950 עד אפריל 2011 וזיהו מחקרים שפורסמו בשפה האנגלית. יעד הסיום העיקרי של המחקר היה סך מקרי התמותה 120 ימים לאחר ההקצאה האקראית, ויעדי סיום משניים כללו פקקת ורידים עמוקים תסמינית, כלל מקרי תסחיף ריאתי, תסחיף ריאתי פטאלי, כלל אירועי הדימומים, דימומים מג’וריים והשפעות על העור (של אמצעי מניעה מכאניים).

התועלת של הטיפול נוגעת בעיקר להפחתת שיעורי התמותה, פקקת ורידים תסמינית ותסחיפים ריאתיים.

טיפול מניעתי בהפרין מלווה בירידה מובהקת סטטיסטית באירועי תסחיף ריאתי בחולים מאושפזים עם שבץ מוחי והפרעות פנימיות אחרות. במרבית החולים, התועלת הקלינית של הפחתת אירועי תסחיף ריאתי צפויה לעלות על הנזק האפשרי הנוגע לסיכון המוגבר לאירועי דימומים. לא נמצא הבדל בתועלת או בנזקים של סוגי הפרין שונים למניעת תרומבואמבוליזם ורידי.

GCS נמצאו חסרי-תועלת למניעת תרומבואמבוליזם ורידי או הפחתת תמותה בחולים בסיכון לתרומבואמבוליזם ורידי ודימום עקב נוגדי-קרישה. יתרה מזאת, השימוש בהם לווה בנזק משמעותי לעור בגפיים התחתונות.

מבין החולים עם תסחיף ריאתי שלא-אובחן ולא-טופל, 26% צפויים לפתח בהמשך תסחיף ריאתי פטאלי, וב-26% נוספים צפוי תסחיף חוזר לא-פטאלי. לפי העדויות הזמינות, תסחיף ריאתי אחראי ל-5-10% מכלל מקרי התמותה באשפוז.

Ann Intern Med. 2011;155:625-632.

לידיעה במדסקייפ

0 תגובות

השאירו תגובה

רוצה להצטרף לדיון?
תרגישו חופשי לתרום!

כתיבת תגובה

מידע נוסף לעיונך

כתבות בנושאים דומים

הנך גולש/ת באתר כאורח/ת.

במידה והנך מנוי את/ה מוזמן/ת לבצע כניסה מזוהה וליהנות מגישה לכל התכנים המיועדים למנויים
להמשך גלישה כאורח סגור חלון זה