ישנן הוכחות רבות לתועלת הקלינית והמדעית של בדיקות הדמיה ברפואה, והדבר אינו שונה בחולים ריאומטולוגים. במידה ולוקחים בחשבון את הסיכון והתועלת, היתרונות של בדיקות הדמיה עולות על הסיכונים. לדוגמא, בחולים עם SSc, זיהוי האבחנה, חומרת המחלה והפרוגנוזה ניתנות להערכה בצורה הטובה ביותר כאשר משלבים את ההערכה הקלינית עם בדיקות הדמיה להערכת פיברוזיס ריאתי (CT חזה), יתר לחץ דם ריאתי (צנתור לבבי), הערכת תהליך דלקתי בריאות (מיפוי גאליום), אנטומיה כלילית (64-Slice CT) ואיסכמיה של שריר הלב (מיפוי לב). עם זאת, אחריות הבדיקות פגה שנה לאחר שנה אחת ולעיתים ניתן לחזור על בדיקות ההדמיה הללו כל שנה במהלך חייו של החולה.

לפי הגדרות ה-American College of Cardiology Foundation, בדיקת הדמיה הולמת הינה בדיקה בה המידע האינקרמנטלי הצפוי עולה על כל ההשלכות השליליות האפשריות במרווח רחב דיו. השלכות שליליות כוללות את הסיכונים של הפרוצדורה עצמה וההשפעה של תוצאות הבדיקות (תשובה שלילית שגויה) או בדיקות הדמיה שאינן הולמות (תשובות חיוביות-שגויות). בפועל, 20-40% מבדיקות ההדמיה הן בלתי-הולמות, עם סיכון לנזק אפשרי וללא תועלת בחולים רבים.

מצד שני, גם פרוצדורות שאינן כרוכות בחשיפה לקרינה כרוכות בסיכונים ומגבלות מסוימים. לדוגמא, למרות שקל לערוך בדיקת אקו-לב, דרושה מיומנות בהערכת הבדיקה שלא ניתן לרכוש בתוך ימים או שבועות, ומאחר שהבדיקה מאוד תלויה בבודק, הפרשנות שלה בעיקרה ויזואלית וסובייקטיבית.

בהעדר מערכת קפדנית של רישוי ובקרת איכות, הדבר עשוי להוביל להפניה עצמית ובדיקות מיותרות. בנוסף, לעיתים קרובות ישנו שימוש-יתר בכל טכניקות ההדמיה (מייננת ולא מייננת) במסגרת בדיקות מעקב. הנחיות בדיקות הדמיה רפואיות מטעם האיחוד האירופי רואות בבדיקות לעיתים תכופות מדי וחזרה על בדיקות כשתי הסיבות המובילות מבין שש סיבות לבדיקות הדמיה לא-הולמות.

אף אחת מבדיקות ההדמיה אינה מבוצעת בחינם, והן כרוכות בעלות כלכלית ובטיחות. גם בדיקות הדמיה לא-פולשניות אינן חפות מסיכונים. הסיכונים עשויים להיות אקוטיים (עקב המאמץ במקרים של בדיקת הדמיה בזמן מאמץ), סוב-אקוטיים (עקב שימוש בחומר ניגוד) או ארוכי-טווח (עקב קרינה).

היקף הסיכון של מספר טכניקות הדמיה (או פרוצדורות נלוות, דוגמת מאמץ או מתן חומר ניגוד) נע בטווח 1-10% (נפרופתיה על-רקע חומר ניגוד) ו-0.1-0.3% (תגובה חמורה במהלך מאמץ). למרות שמדובר באירועים נדירים מאוד, תועדו גם תגובות מסכנות-חיים עם בדיקת אקו-לב עם חומר ניגוד (עד אוטם לבבי ופרפור חדרים) ופיברוזיס נפרוגני עקב מתן חומר ניגוד בחולים עם כשל כלייתי קודם.

לבסוף, השפעות ארוכות טווח קשורות בטכניקות קרינה מייננת מוכרות כמקור לסיכון, שיש לקחת בחשבון בהערכת מאזן עלות-תועלת כאשר בוחנים את מקומה של הבדיקה.

לרוב המזל, מנתונים רבים בנושא עולה כי ישנו חוסר-מודעות למינוני וסכנות בדיקות הדמיה, לא רק בקרב חולים אלא גם בקרב רופאים. לכן, חשוב להכיר היטב את המינונים של בדיקות הדמיה נפוצות והסיכונים הכרוכים בבדיקות. ברמה הפרטנית, המנה האפקטיבית מתבטאת ביחידות mSv (milliSievert). הדבר מאפשר הערכה של המינון הכל-גופי והינו מדד להשפעות ביולוגיות. 1 mSv מקביל ל-50 צילומי חזה.

ישנו קשר לינארי בין המינונים ובין העלייה בסיכון המיוחס במהלך החיים לממאירות. הסיכון גבוה ב-37% בנשים בהשוואה לגברים, גבוה פי 3-4 בילדים בהשוואה למבוגרים וקטן במחצית בקשישים.

במקרה של חולים ריאומטולוגים, לעיתים קרובות מדובר בהופעת מחלה בגיל צעיר ובעיקר בנשים, ולכן אלו רגישים במיוחד לנזקי הקרינה. האופי הכרוני של מחלות ריאומטולוגיות מעלה את הפגיעות של החולים להשפעות מצטברות של בדיקות חוזרות, הנערכות במסגרת המעקב אחר החולים וניטור התגובה לטיפול. בדיקות ההדמיה מתמקדות לרוב בחזה, ושדיים בנשים הם איבר רגיש מאוד לקרינה.

על הקהילה הריאומטולוגית להקפיד ולמלא את ההמלצות שפורסמו מטעם ה-FDA, במטרה לצמצם את החשיפה לקרינה של חולים במסגרת בדיקות הדמיה, וכך להפחית את הסיכונים ולצמצם את התועלת של בדיקות אלו; לכל חולה יש להתאים את הבדיקה הנכונה, בזמן הנכון, עם מנת הקרינה הנכונה.

Rheumatology 2011;50:1537_1539

הערכת מערכת:

להלן התייחסותו של עורך מדור ריאומטולוגיה, ד”ר קמחי:

מאמר מערכת זה בעיתון של האיגוד הראומטולוגי הבריטי מצטרף לשורה הולכת וגדלה של פרסומי איגודים מקצועיים הקוראת לצמצם בצורה מושכלת את השימוש בהדמיה בקרינה מייננת.

הקלות היחסית שבה ניתן היום להפנות חולים למיפויים לסוגיהם ול CT גורמת לעיתים ללא כוונה לחשיפה מצטברת ניכרת של קרינה מייננת.

במקרה של החולה הראומטולוגי הבעייה לעיתים קרובות קשה יותר כיון שהחולה הגיע פעמים רבות לאחר שעבר אצל מספר רופאים אחרים כגון אורטופדים ונוירולוגים שהיפנו אותו לבדיקות עם קרינה מייננת. במקרה כזה על הריאומטולוג מוטלת לעיתים “מגבלה” מבחינת הפניה להדמיה נוספת או הצורך ל”שדרג ” את ההדמיה ל MRI .

אחת הבעיות היא שאין כיום מחקרים טובים העוסקים בשאלה של COST EFFECTIVENESS של הדמייה בריאומטולוגיה ושבודקים באופן מבוקר האם הדמיה שינתה את ההחלטה הקלינית. אחת הדוגמאות לכך היא השימוש הנרחב במיפוי עצמות (שווה ערך ל 200 צילומי חזה). בדיקה שהספציפיות שלה לוקה בחסר. בדיקה זו היא פעמים רבות הפתיח לבדיקות נוספות כגון CT ו MRI לצורך הבהרת נגעים שהתגלו בה . כאמור זהו שדה רחב למחקר קליני-כלכלי שיטיב עם החולים ועם המבטחים כאחד.