פרופ’ אלי לב מציג במאמרו המוצג באתר החוג לקרדיולוגיה התערבותית של האיגוד הקרדיולוגי ניתוח בנושא הנ”ל בהתבסס על מס’ מחקרים שהתפרסמו לאחרונה:
עם כניסתן לזירה של התרופות מעכבות הטסיות החדשות פרזוגרל (אפיינט) וטיקגרלור (ברילינטה), נראה היה שבעיית הואריביליות בתגובה למעכבי טסיות – אבן הנגף העיקרית בטיפול בקלופידוגרל (פלביקס) – כבר איננה רלוונטית יותר. לשתי התרופות החדשות תכונות פרמקודינמיות עדיפות באופן מהותי בהשוואה לפלביקס – הן מעכבות טסיות (רצפטור ADP) באופן מהיר יותר, יעיל (פוטנטי) יותר, ובנוסף באופן אחיד וצפוי בהשוואה לפלביקס. יתרונות פרמקודינמיים אלו תורגמו ליתרון קליני ברור בהורדת הסיכון לארועים קרדיווסקולריים בחולים עם ACS, במחקרי ה – TRITON וה – PLATO. הרושם היה, אם כן, שבעיית הואריביליות שניצפתהבתגובתיות לפלביקס, וביחוד הסיכון הכרוך בתגובתיות נמוכה, באופן מעשי נפתרה. אולם בשבועות האחרונים התפרסמו מספר מאמרים שמטילים ספק בקביעה זו.
השאירו תגובה
רוצה להצטרף לדיון?תרגישו חופשי לתרום!