סטודנטים

האם אלטרוקסין מעלה את הסיכון לשברים בקשישים? (BMJ)

ממחקר חדש שפורסם ב-BMJ עולה קשר בין מינון Levothyroxine (אלטרוקסין) ובין הסיכון לשברים בקשישים.

ברקע למחקר מסבירים החוקרים כי היפרתירואידיזם כרוני עשוי להעלות את הסיכון לשברים, בעיקר בקשישים ובנשים לאחר-מנופאוזה שכבר מצויים בסיכון מוגבר לאוסטיאופורוזיס ושברים.

מחקרים קודמים מצאו כי מינונים גבוהים, בהשוואה למינונים נמוכים של Levothyroxine והיפרתירואידיזם תת-קליני מלווים בצפיפות נמוכה של המינראלים בעצם ואיכות עצם, כפי שנקבע לפי בדיקת אולטרה-סאונד. עודף הורמוני תירואיד עשוי להשפיע גם על התפקוד הנוירו-מוסקולארי וכוח השרירים ולהגדיל את הסיכון להפרעות קצב ונפילות, שעשויים להגדיל את הסיכון לשברים, ללא תלות בצפיפות העצם.

במחקר הנוכחי ביקשו החוקרים להעריך את ההשפעה של מינון Levothyroxine על הסיכון לשברים בקשישים. הם זיהו 213,551 מבוגרים בגיל 70 ומעלה, שקיבלו מרשם לטיפול ב-Levothyroxine בין 1 באפריל, 2002 ועד 31 במרץ, 2007. הם עקבו אחר הופעת שברים של שורש כף היד או האמה, הכתף, או החלק העליון של הזרוע, עמוד השדרה החזי, עמוד השדרה המותני והאגן, הירך, או עצם הירך, או הגפה התחתונה או הקרסול,.

קבוצת המקרים כללה חולים שאושפזו בשל שבר כלשהו, להם התאימו החוקרים עד 5 ביקורות שעדיין לא פיתחו שבר. יעד הסיום העיקרי של המחקר היה הסיכון שברים כפונקציה של נטילת Levothyroxine, שסווגו כטיפול נוכחי, כטיפול לאחרונה, כטיפול בעבר או כטיפול בעבר הרחוק. בקרב חולים שנטלו Levothyroxine בהווה, החוקרים השוו את הסיכון לזה של מתן מינון מצטבר גבוה (p>0.093), בינוני (0.0044-0.093 מ”ג ליום) ומינון מצטבר נמוך של Levothyroxine בשנה שטרם השבר.

מבין כ-22,000 החולים (10.4%) עם שבר במהלך המעקב, 18,108 (88%) היו נשים. הסיכון לשברים היה גבוה יותר משמעותית בחולים שנטלו Levothyroxine בהווה , בהשוואה לאלו שנטלו את הטיפול בעבר הרחוק, גם לאחר תקנון למספר גורמי סיכון. בהשוואה למינונים מצטברים נמוכים, מינונים מצטברים גבוהים ובינוניים לוו בסיכון מוגבר משמעותית לשברים בקרב אלו שנטלו את הטיפול בהווה (יחס סיכויים מתוקן של 3.45 ויחס סיכויים מתוקן של 2.62, בהתאמה).

במבוגרים בגיל 70 ומעלה, טיפול נוכחי ב-Levothyroxine לווה בעליה משמעותית בסיכון לשברים, עם קשר מנה-תגובה בולט. חשוב לנטר את הטיפול ב- Levothyroxineבמטרה להימנע ממינון-יתר באוכלוסייה זו.

BMJ. 2011;342:d2238, d2250

לידיעה במדסקייפ

0 תגובות

השאירו תגובה

רוצה להצטרף לדיון?
תרגישו חופשי לתרום!

כתיבת תגובה

מידע נוסף לעיונך

כתבות בנושאים דומים

הנך גולש/ת באתר כאורח/ת.

במידה והנך מנוי את/ה מוזמן/ת לבצע כניסה מזוהה וליהנות מגישה לכל התכנים המיועדים למנויים
להמשך גלישה כאורח סגור חלון זה