ממחקר חדש עולה כי הוספת טיפול קוגניטיבי התנהגותי לטיפול הסטנדרטי מפחית משמעותית את הסיכון להישנות אוטם לבבי חריף ומחלה קרדיווסקולארית בחולים ששוחררו מבית החולים בעקבות אירוע קרדיווסקולארי חריף.

ברקע למחקר מסבירים החוקרים כי גורמים פסיכוסוציאליים אחראיים לחלק גדול מהסיכון הקרדיווסקולארי, ומהווים כ-30% מהסיכון לאוטם לבבי. במחקר הנוכחי הם ביקשו לבחון אם טיפול קוגניטיבי התנהגותי המכוון כנגד חלק מהגורמים הללו עשוי להפחית את הסיכון להישנות מחלה קרדיווסקולארית.

המחקר כלל חולים בתוך 12 חודשים לאחר אשפוז בבית החולים לאחר אירוע קרדיווסקולארי חריף, בין השנים 1996 עד 2002. המשתתפים חולקו באקראי לקבוצת טיפול סטנדרטי בהתאם להנחיות או לשילוב טיפול סטנדרטי עם טיפול קוגניטיבי-התנהגותי שהתמקד בהתמודדות עם לחצים, טיפול בדחק והפחתת הדחק היומיומי, תחושת דחיפות ועוינות. היעדים העיקריים של המחקר היו תמותה מכל-סיבה, אשפוזים עקב אירועים קרדיווסקולאריים חוזרים והישנות אוטם לבבי.

עד לתום תקופת המחקר, 812 חולים נכללו בניתוח הממצאים: 203 לא ענו על קריטריוני המחקר ו-148 סירבו לקחת חלק. יתר 362 החולים (71.0% מהמקרים המתאימים למחקר) לקחו חלק במחקר. המעקב הממוצע עמד על 96 חודשים בקבוצת ההתערבות לעומת 91 חודשים בקבוצת הביקורת עם 18,402 ו-15,547 חודשי-מטופל, בהתאמה.

שיעורי התמותה מכל-סיבה בקבוצת ההתערבות ובקבוצת הביקורת עמדו על 23 (192 חולים, 11.98%) ו-25 (170 חולים, 14.71%), בהתאמה; הירידה לאחר תקנון לערפלנים עמדה על 28% אך לא הייתה מובהקת סטטיסטית (HR = 0.72 ,  p=0.28 ).

בקבוצת ההתערבות שיעורי ההישנות הראשונה של אירועים קרדיווסקולאריים פטאליים ולא-פטאליים היו נמוכים יותר משמעותית (HR=0.59 ,  p=0.002 ), עם פחות אירועים של אוטם לבבי חריף (HR = 0.55 ,  p=0.007 ). תועד קשר מנה-תגובה משמעותי, עם ירידה גדולה יותר משמעותית באירועים קרדיווסקולאריים ואוטם לבבי באלו שלקחו חלק בכל המפגשים: החוקרים מצאו כי מספר המפגשים בהם היה להשתתף בתכנית מלאה של טיפול קוגניטיבי-התנהגותי למנוע אירוע קרדיווסקולארי אחד ואוטם לבבי אחד עמדו על 9 ו-10, בהתאמה.

החוקרים מסכמים וכותבים כי תכנית טיפול קוגניטיבי-התנהגותי בן שנה לטיפול במצבי דחק, בנוסף לטיפול הסטנדרטי, נמצאה יעילה מאוד בהפחתת הסיכון להישנות אירוע קרדיווסקולארי ואוטם לבבי בחולים אלו ששוחררו מבית החולים לאחר אירוע קרדיווסקולארי.

Arch Intern Med 2011; 171: 134-40

לידיעה ב-NELM