מתוצאות מחקר חדש שהתבסס על נתונים מבריטניה, עולה קשר בין תרופות ממשפחת NSAID (Nonsteroidal Anti-Inflammatory Drugs) ובין סיכון מוגבר להתפתחות פרפור פרוזדורים כרוני. עם זאת, נוכחות דלקת עצמה (הסיבה למתן טיפול ב-NSAID) עשויה להיות ערפלן ועשויה להסביר את הקשר שזוהה.

החוקרים מציינים כי פרפור פרוזדורים עשוי לנבוע מתהליך דלקתי, וכי נוכחות פרפור פרוזדורים עם דלקת, בעיקר בקשישים, עשויה לנבוע מקשר סיבתי. הם מסבירים כי בעבר תואר קשר בין טיפול בסטרואידים ופרפור פרוזדורים  והם ביקשו לבחון אם קיים קשר דומה עם NSAID.

החוקרים זיהו חולים בגילאי 40-89 שנים עם אבחנה ראשונה של פרפור פרוזדורים. אבחנת פרפור פרוזדורים אושרה באמצעות שאלון שנשלח לרופאי המשפחה; תשובה תקפה התקבלה עבור 1,035 חולים עם היארעות פרפור פרוזדורים כרוני ו-525 חולים עם PAF (Paroxysmal Atrial Fibrillation). נערכו שני ניתוחים נפרדים של הנתונים (כל אחד עם מדגם אקראי של 5000 ביקורות) להערכת הסיכון לאירוע ראשון של פרפור פרוזדורים כרוני ופרפור פרוזדורים פראוקסיזמלי בקרב מטופלים ב-NSAID. הטיפול התרופתי נקבע כטיפול נוכחי (המרשם האחרון ניתן עד לתאריך האינדקס או הסתיים בחודש שלפני כן), טיפול לאחרונה (תום הטיפול 1-6 חודשים לפני תאריך האינדקס), או טיפול בעבר (תום הטיפול למעלה משישה חודשים לפני תאריך האינדקס). כל ההערכות תוקננו לגיל, מין וגורמי סיכון אחרים.

מהתוצאות עולה כי טיפול נוכחי ב-NSAID לווה בסיכון מוגבר לפרפור פרוזדורים כרוני (סיכון יחסי של 2.49, 95% CI = 1.56-3.97). לא נמצא קשר מובהק סטטיסטית בין טיפול לאחרונה ובין סיכון מוגבר (סיכון יחסי של 1.51,  95% CI = 0.89-2.57). נראה כי חלה עליה בסיכון עם המינון (סיכון יחסי למינון נמוך ובינוני של 1.95, ועבור מינון גבוה סיכון יחסי של 3.41).

טיפול נוכחי בתרופות ממשפחת NSAID לווה בנוסף בסיכון מוגבר לפרפור פרוזדורים כרוני (סיכון יחסי של 1.44,  95% CI = 1.08-1.97). סיכון זה היה גבוה יותר בקרב מטופלים לטווח ארוך; הסיכון הגבוה ביותר תועד בקרב אלו שטופלו במשך למעלה משנה אחת (סיכון יחסי של 1.80). לא תועד קשר מנה-תגובה והסיכון המוגבר נטה להיעלם עם הזמן שחלף מהטיפול האחרון ב-NSAID.

החוקרים זיהו סיכון יחסי מוגבר עבור כל NSAID שנבדקו כאשר נבחנו באופן אינדיבידואלי, אם כי רווח בר-סמך של 95% תמיד חצה את 1, ככל הנראה בשל עוצמה סטטיסטית ירודה. לא זוהה קשר בין נטילת אקמול ובין הסיכון לפרפור פרוזדורים פראוקסיזמלי (סיכון יחסי של 0.98,  95% CI = 0.69-1.39) או כרוני (סיכון יחסי של 1.00, 95% CI = 0.78-1.30).

לא ניתן להסביר את הסיכון המוגבר לפרפור פרוזדורים כרוני ע”י היארעות אי-ספיקת לב. לא זוהה קשר בין נטילת NSAID ובין פרפור פרוזדורים פראוקסיזמאלי.

החוקרים כותבים כי הם אישרו ממצאים קודמים בנוגע לקשר בין נטילת סטרואידים ובין הסיכון לפרפור פרוזדורים כרוני; בנוסף, הם מצאו סיכון דומה עם NSAID. עם זאת, קשר זה אינו מצביע על קשר סיבה ותוצאה. אחד ההסברים הסבירים לממצאים הוא נוכחות מצב דלקתי ברקע, המעלה את הסיכון לפרפור פרוזדורים מצד אחד ומעודד את הצורך במתן NSAID מהצד השני.

Arch Intern Med. 2010;170(16):1450-1455

לידיעה ב-NELM