מאת ד”ר בן פודה שקד

ממחקר פרוספקטיבי חדש אשר פורסם בגיליון אפריל של ירחון Archives of General Psychiatry עולה כי אחוז הקלינאים החדשים המפתחים תסמיני דיכאון עולה משמעותית במהלך הסטאז’ וההתמחות הרפואית.

החוקרים מדווחים כי נצפתה עלייה משמעותית בתסמיני דיכאון בקרב רופאים חדשים, מ-3.9% בתחילת המעקב ל-25.7% בממוצע (p < 0.001) במהלך תקופת הסטאז’, כפי שהוערכו באמצעות שאלון ה-Patient Health Questionnaire (PHQ-9) בן תשעת הפריטים. בנוסף, נמצא כי 41.8% מהנבדקים ענו על הקריטריונים לדיכאון מאג’ורי באחת או יותר מההערכות הרבעוניות שבוצעו.

ניתוח סטטיסטי של הנתונים העלה כי בין הגורמים שעמדו בקורלציה מובהקת עם שינוי בתסמיני הדיכאון, נכללו נוירוטיסיזם (p < 0.001), היסטוריה אישית של דיכאון (p < 0.001), ציון התחלתי נמוך יותר של תסמיני דיכאון (p < 0.001), מין נקבה (p < 0.03), לימודי רפואה שנעשו בארצות הברית (p < 0.005) וסביבה משפחתית מוקדמת קשה (p < 0.04).

החוקרים מספרים שכאשר הם עצמם היו במהלך הסטאז’, שמו לב לכך שעמיתיהם שהיו אנשים שבעי רצון ושמחים קודם לכן סבלו מהפרעות חדשות בשינה, בעיות במערכות היחסים וקשיי הסתגלות ככלל במהלך תקופת הסטאז’. על אף שצפוי שתקופה זו תהיה ככל הנראה תמיד תקופה של דחק, הרי שניתן לטענתם להקל על הסטאז’רים, וזאת באמצעות צמצום מספר שעות העבודה ושימוש בגיליונות רפואיים ממוחשבים להורדת הסיכון לטעויות רפואיות.

לצורך המחקר, גויסו 1,271 סטאז’רים המתחילים התמחות ברפואה כללית או פנימית, כירורגיה כללית, רפואת ילדים, גניקולוגיה ופסיכיאטריה בין השנים האקדמיות 2007-2008 ו-2008-2009. החוקרים העריכו תסמיני דיכאון באמצעות מרכיב הדיכאון של שאלון ה-PHQ-9, בו הציון הכולל נע בין 0 ו-27 נקודות. הם מזכירים כי ציון של 10 עד 14 נקודות מתאים לדיכאון בחומרה בינונית, ציון בין 15 ו-19 נקודות מתאים לדיכאון בינוני-קשה וציון של 20 נקודות ומעלה מתאים לדיכאון חמור.

הציונים הממוצעים שנצפו לשאלון ה-PHQ-9 עלו משמעותית מ-2.38 בתחילת המעקב ל-6.70 בתום שלושה חודשים, 6.48 בתום תשעה חודשים ו-6.26 בתום שנה (p < 0.001 עבור כל נקודות הזמן בהשוואה לתחילת המעקב). אחוז הנבדקים העונים לקריטריונים של דיכאון בינוני-קשה עלה מ-0.7% בתחילת המעקב ל-6.6%, 6.2%, 7.8% ו-7.6% בתום שלושה, שישה, תשעה ו-12 חודשים, בהתאמה. באופן דומה, אחוז הסטאז’רים שענו לקריטריונים של דיכאון חמור עלה מ-0% בתחילת המעקב ל-2.3%, 1.6%, 1.8% ו-0.8% בתום 3, 6, 9 ו-12 חודשים של הסטאז’, בהתאמה.

החוקרים העריכו את הגורמים במסגרת הסטאז’ הקשורים בשינוי בתסמיני הדיכאון. לדבריהם, שלושת המרכיבים העיקריים שנקשרו לעלייה משמעותית בסיכון לתסמיני דיכאון היו מספר שעות העבודה (p < 0.001), טעויות רפואיות שדווחו (p < 0.001) ואירועי חיים המלווים בדחק שאינם קשורים לסטאז’ (p < 0.001). הם מציינים כי הופתעו למצוא שתחום ההתמחות וגיל הנבדק לא היו קשורים להתפתחות של דיכאון.

בנוסף, עשו החוקרים שימוש בסטאז’ כמודל לבחינת הקשר בין פולימורפיזם ב-Serotonin Transporter Promotor ובין דחק בהתפתחות של דיכאון. לדבריהם, ממצאיהם מעידים על כך שווריאנט זה מתווך את התגובה לדחק בנבדקים אירופאים-אמריקאים, כשנבדקים שלהם לפחות אלל 5-HTTLPR אחד עם פעילות נמוכה מדווחים על עלייה גבוהה ב-43% בתסמיני הדיכאון לעומת נבדקים עם שני אללים בעלי פעילות נמוכה.

החוקרים מדווחים כי אחוז הנבדקים האירופאים-אמריקאים עם שני אללים של 5-HTTLPR בעלי פעילות גבוהה אשר ענו לקריטריונים לדיכאון עלה מ-5.1% לפני הסטאז’ ל-36.2% במהלכו. כמו כן, נמצא כי הקשר בין 5-HTTLPR ובין ההתפתחות של תסמיני דיכאון תחת דחק היה מושפע ממספר שעות העבודה ומנוירוטיסיזם, אם כי לא הושפע על ידי טעויות רפואיות או אירועי חיים המלווים בדחק.

החוקרים מסבירים כי הסטאז’ הרפואי סיפק הזדמנות ייחודית בה ידוע היה כי קבוצת אנשים המצויים עדיין תחת מידה נמוכה של דחק יכנסו לתקופה בה יסבלו מדחק רב, וכי עלה בידם להראות כי לא הייתה השפעה ל-5-HTTLPR על הדיכאון תחת מצבים של דחק מועט אולם היה קשור בדיכאון במצבים של דחק רב. לפיכך, הם טוענים כי ממצאיהם אלו מספקים ראיות חזקות לכך ש-5-HTTLPR מתווך בקשר בין דחק ובין דיכאון, אם כי השפעתו של וריאנט גנטי מסוים זה קטנה יחסית בהשוואה לגורמים אחרים, כגון מספר שעות העבודה, מין הנבדק וסיפור קודם של דיכאון.

מומחה בתחום אשר נתבקש להגיב לפרסום הדברים מסכים כי תקופת הסטאז’ הינה באופן ברור חוויה מלחיצה. עם זאת, הוא מציין  כי המידע אודות תסמיני הדיכאון שנצפו בעוקבה זו של מתמחים צעירים התבסס על דיווח-עצמי, ששונה מאשר זיהוי תסמינים באמצעות אבחנה קלינית, וזאת מאחר ובזו האחרונה הרופאים מסוגלים לשלול שימוש פעיל בחומרים או מצבים רפואיים אחרים העשויים לתרום לתסמינים כגון הפרעות שינה, בעוד שכשנבחנות באמצעות שאלון בדיווח-עצמי עלולות להיות מיוחסות בשוגג לדיכאון.

המומחה מוסיף מספר ארגונים מקצועיים העלו הצעות שמטרתן לצמצם את הדחק בקרב סטאז’רים ומתמחים, לרבות הגבלת שעות העבודה, בעוד שכיום אילו עשויים עדיין לעבוד כשמונים שעות בשבוע.

Arch Gen Psychiatry 2010

לידיעה במדסקייפ