מאת ד”ר נגה ליפשיץ

מתוצאות מסקירה מערכתית שפורסמה בגיליון ה-8 בפברואר 2010 של ה- Archives of Internal Medicine, עולה כי מתן הסברים חוזרים למטופלים על הסיכון הכלילי הכולל שלהם נקשר לצמצום סיכון זה.

החוקרים ערכו סקירה של הספרות הקיימת על ההשפעה של מתן הסבר למטופלים על הסיכון הכולל שלהם למחלת לב כלילית, המבוסס על הערכה כמותית על סמך גורמי הסיכון השונים. הנחיות ה- American Heart Association ממליצות ליידע מטופלים מבוגרים מגיל 40 שנים על הסיכון הכולל שלהם למחלת לב כלילית, ולשקול מתן של Aspirin או תרופות להורדת רמות הכולסטרול על סמך הסיכון המחושב. עם זאת, החוקרים מסבירים כי עד כה נערכו מעט עבודות בנושא השפעת ההסבר על מצב החולים.

מתוצאות הסקירה עולה כי יידוע המטופלים עם הסיכון הכולל שלהם למחלת לב כלילית עשוי לשפר את מניעתה, באמצעות שיפור תפיסת הסיכון של החולים ועידודם לנקוט בפעולות כדי לצמצם סיכון זה. שילוב של ההסבר עם ייעוץ חוזר, עשוי לשפר את הסיכון הקרדיווסקולארי ואת רמות השומנים בדם.

החוקרים איתרו 20 מאמרים על 18 מחקרים, כולל 14 מחקרים אקראיים בנושא ההשפעה של מתן הסבר למטופלים על הסיכון הכלילי הכולל שלהם. החוקרים מדווחים כי 9 מחקרים, ביניהם 6 מחקרים אקראיים, בדקו את השפעת ההסבר על הסיכון הצפוי למחלת לב כלילית, אם כי המחקרים לא בדקו את השפעת מתן מידע זה בלבד. במחקרים נמצאו תוצאות מעורבות, הקשורות להיקף ההתערבות שהוצעה. לדברי החוקרים, במחקרים שכללו מתן הסבר חוזר על הסיכון הכלילי ו/או מתן ייעוץ חוזר נמצא שיפור קטן אך מובהק בסיכון הצפוי למחלת לב כלילית בתוך 10 שנים. הם מדגישים כי השיפור אמנם קטן, אך עשוי להיות משמעותי באוכלוסיות בסיכון בינוני עד גבוה למחלת לב כלילית.

ב-4 מחקרים שכללו 913 משתתפים, נמצא כי מתן הסבר למטופלים על הסיכון הכלילי, שיפר את תפיסת הסיכון שלהם בכ-10%. החוקרים מוסיפים כי 3 מחקרים אקראיים ומחקר לא-אקראי אחד הדגימו כי הצגת הסיכון הכלילי הכולל למטופלים בשילוב עם חינוך בנושא, הוביל לשיפור הנכונות להתחלת טיפול. הם מסבירים כי נכונות החולים להתחיל טיפול הייתה גבוהה יותר כאשר הרופאים המטפלים הציגו בפניהם את הסיכון הצפוי בשילוב עם ייעוץ, בניגוד לייעוץ בלבד. עם זאת, הם מציינים כי בשלב זה אין מספיק נתונים כדי לקבוע את השפעת השיטה המשולבת.

לדברי החוקרים, רבות מהגישות המיועדות לשינוי התנהגות החולים לא נבדקו כלל או לא נבדקו מספיק. לדוגמה, המחקרים שנכללו בסקירה לא בדקו את השילוב של הסבר על הסיכון יחד עם שיטות לשיפור ההיענות לטיפול. לפיכך הם כותבים כי בשלב זה דרושים מחקרים נוספים כדי להעריך באיזו גישה מומלץ לנקוט, וכן כדי לבדוק את השפעת ההסבר על הסיכון הכלילי בחולים עם סיכון קרדיווסקולארי נמוך. הם מסבירים כי יידוע חולים בסיכון גבוה על מצבם צפוי לשפר את נכונות החולים לקבל טיפולים לצמצום סיכון זה, אך ייתכן ומתן הסבר שכזה לחולים בסיכון נמוך עלול להניעם מלקבל טיפול דומה.

במאמר מערכת שפורסם בתגובה, נכתב כי דרושים מחקרים נוספים על מנת לבדוק כיצד הרופאים משתמשים בהערכת הסיכון הקרדיווסקולארי על מנת לשפר את מצב החולים. בשלב זה לא ברור האם ציון הסיכון הכולל מוביל לשינוי התנהגותי או לתוצאות משופרות, אך הכותבים מדגישים כי חישוב הציון הוא בעל משמעות קלינית, בייחוד בקבלת החלטות על התחלה או שינוי של טיפול.

Arch Intern Med. 2010;170(3):230-239.

Arch Intern Med. 2010;170(3):227-228.

לידיעה במדסקייפ