נטיה להירדמות במהלך נהיגה היא הגורם האחראי ל-20% מתאונות הדרכים.

מחקר חדש נועד לבחון את הנטיה להירדמות במהלך נהיגה בתנאי עייפות, ואת אמצעי המניעה האפשריים שנוקטים הנהגים בכדי לא להירדם.

לצורך המחקר נבחרו שלוש אוכלוסיות הנוהגות בתנאי עייפות, הראשונה, קבוצת רופאים המבצעים תורנויות, הקבוצה השניה כללה אחיות העובדות במשמרות לילה, ושלישית כללה עובדי הייטק העובדים 12 שעות ברציפות, לפחות פעמיים בשבוע.

באמצעות שאלון אנונימי בחנו החוקרים את גורמי הסיכון לתאונות דרכים, נתונים דמוגרפיים, את מעורבות המשתתפים בתאונות דרכים בעבר, או מקרים שעל סף תאונת דרכים. כמו כן, החוקרים ביקשו לבדוק מהם האמצעים בהם משתמשים הנהגים בכדי למנוע את ההירדמות על ההגה.

במחקר נכללו 115 נהגים, 38 מהם רופאים, 37 אחיות ו-40 עובדי הייטק. הגיל הממוצע של המשתתפים במחקר עמד על 36 שנים, 53% מהמשתתפים היו גברים.

13% מהמשתתפים במחקר היו מעורבים בתאונות דרכים כנהגים בשנה שחלפה, 53% מהם זכרו כי התאונה היתה קשורה להירדמות או עייפות. 37% זכרו לפחות מקרה אחד בו נרדמו במהלך נהיגה עד לסף תאונה, או סטיה מנתיב הנסיעה. אלו שנהגו בשעות המסוכנות היו מעורבים יותר באירועים של הירדמות בזמן נהיגה עד סף תאונה או סטיה מנתיב הנסיעה (69% לעומת 29%, בהתאמה, p<0.001), ובתאונות (17% לעומת 11%).

בקרב אוכלוסיית הרופאים נמצאה שכיחות מוגברת של מעורבות באירועים שעל סף תאונות דרכים.

האמצעים השכיחים למניעת הירדמות היו הפעלת רדיו או טייפ (86.1%), פתיחת חלון (65.2%), והפעלת מזגן (57.4%).

החוקרים מסכמים וכותבים כי נהיגה בתנאי עייפות היא גורם סיכון חשוב ומוכר לתאונות דרכים, ומסיבה זו קיימות מספר קבוצות עובדים המצויות בסיכון מוגבר, ביניהן אוכלוסיית הרופאים. מסיבה זו, החוקרים ממליצים להעמיק את המודעות והמעורבות של רופאים במניעת תאונות דרכים, הן בקרב הרופאים עצמם, והן בקרב מטופליהם.

“הרפואה”, 142: ג’ (מאי 2003)